ת"א 41412-03-16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין. התובעים, שאדמתם הופקעה על ידי המדינה, ביקשו לקבל פיצוי על סבלם. המקרה נסוב סביב תחולה רטרוספקטיבית של פסק דין קודם, רוטמן, שקבע את הזכות לפיצוי בגין תפיסת מקרקעין. בתי המשפט המחוזיים נחלקו בשאלת חוקיותו של סעיף 5 לקריטריון, המגביל את תחולתו הרטרוספקטיבית של פסק דין רוטמן לשבע שנים. בית המשפט העליון, בפסק דין פארן שניתן ב-12.3.2018, קבע כי הגבלת התחולה הרטרוספקטיבית היא סבירה. השר דחה את בקשת התובעים לפיצויים, וקבע כי העיקולים בוצעו לפני פסק דין רוטמן ונפלו מחוץ לחלון התחולה בדיעבד. לאחר מכן ביקשו התובעים לתקן את תביעתם, תוך התייחסות להחלטת השר. הנתבעים התנגדו לבקשה בטענה כי התובעים מרחיבים את חזיתם וכי יש לדחות את התביעה. התובעים טענו כי החלטת השר הייתה שגויה וכי הוא חרג מסמכותו. עוד טענו כי התקיימו בעניינם נסיבות מיוחדות המצדיקות פיצוי בגין סבל. בית המשפט קבע כי חלק מטענות התובעים אכן מהוות הרחבה של החזית ואינן קבילות. עם זאת, בית המשפט אישר את התביעה לפיצוי בגין "נסיבות מיוחדות", שכן התובעים הפנו לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב ההגנה של הנתבעים. על פי חוות הדעת השמאית, התובעים עמדו בקריטריונים לפיצוי לפי סעיף 8 לקריטריונים, המתייחס למקרים בהם נדונה בקשתו של המופקע לפיצויים בבית המשפט והסתיימה לפני פסק דין רוטמן. בית המשפט קבע כי טענות התובעים ביחס לחוות הדעת השמאית אינן מהוות הרחבה של החזית אלא מהוות תגובה לגיטימית לטענות ההגנה. באשר לתביעתם של התובעים 17-40, מצא בית המשפט כי בקשתם להצטרף לתביעה הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות ועל כן לא ניתן לדחות את תביעתם בעילות אלה. לסיכום, השופט דחה את בקשת הנתבעים לדחות את התביעה על הסף וקבע כי הקביעות בדבר הרחבת החזית יישקלו במהלך ההליך. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.