רע"א 4131/17

תקציר

במקרה דנן, המבקש והמשיב, שהם אחים וחברים לשעבר בבורסה הישראלית ליהלומן, היו מעורבים בסכסוך עסקי הנוגע למיזמי היהלומים המשותפים שלהם. בתחילה פנה המשיב לבוררות באמצעות הבורסה ליהלומים, חרף טענת המבקש כי הסכסוך הוא עניין משפחתי מחוץ לתחום השיפוט של המוסד. בניגוד לטענות המבקש, המחלקה המשפטית קבעה כי הסכסוך קשור לעסקים, מה שהוביל להסכם בוררות חתום בין הצדדים בשנת 2014. לאחר מכן ניתן פסק בוררות, המחייב את המבקשים לשלם 1,350,000$ ולהקל על העברת חניונים מסוימים למשיב. למרות שבית המשפט המחוזי אישר את פסק הבוררות בשנת 2015, ביקשו המבקשים בהמשך לבטל פסק דין זה, בטענה לחוסר סמכות מאחר שלטענתם הסכסוך קשור למשפחה, איומים לכאורה מצד המשיב וכשלי שירות פרוצדורליים ביחס לבקשת הבוררות. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה, תוך שהוא מציין הבנה עקבית של מהות הסכסוך כבעל אוריינטציה עסקית וציין את הימנעותם של המבקשים מלערער על סמכות השיפוט בשלבים המתאימים. בית המשפט המחוזי הוסיף והדגיש כי המבקשים לא הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות בתוך פרק הזמן הנדרש, ולא הציגו כל נימוק משכנע להארכה, ובכך החלישו את טענותיהם. עם "ידיעה ממשית" על פסק הדין שעליו ביקשו לערער, נדחו תגובותיהם הפרוצדורליות המאוחרות. משכך, נדחתה העתירה לביטול פסק הדין, שהתבססה על המסירה הלקויה לכאורה והטעויות השיפוטיות, ובכך אישרה מחדש את פסק הבוררות ושללה סעד נוסף למבקשים. בית הדין לערעורים דחה את הבקשה מבלי להטיל הוצאות, ובכך חיזק את הצורך בערעורים משפטיים במועד ובהקפדה על פרוטוקול פרוצדורלי.