ת"א 18948-10-17

תקציר

השופט, לאחר בחינת הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים, החליט כי יש לדחות את תביעת התובע כנגד חברת הביטוח הנתבעת. השופטת קיבלה את טענת חברת הביטוח כי הנזק למלאי של התובעת אינו מכוסה בפוליסה משום שהפריטים שניזוקו הונחו בגובה של פחות מ-10 ס"מ מעל הרצפה, דבר שהוחרג במפורש בתנאי הפוליסה. השופטת קבעה כי הוראות המדיניות ברורות וחד משמעיות וכי טענות התובע בניסיון לעקוף החרגה זו לא נאמרו בתביעה המקורית ומהוות הרחבה של מראית העין של התיק. כמו כן, קבעה השופטת כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת וכי היא לא הצליחה להוכיח די הצורך כי הסחורה הפגומה הונחה על משטחים, כנדרש בפוליסה. התמונות ועדויות העדים שהוצגו תמכו בגרסת חברת הביטוח לאירועים. השופטת דחתה גם את טענת התובעת כי התנהגותו של שמאי חברת הביטוח גרמה לה נזק ראייתי, שכן טענה זו לא הוכחה. תפקידו של השמאי לא היה לקבוע את הכיסוי, והנחיותיו לעובדי התובעת לא הצביעו על קיומו של כיסוי. בנוסף, התובע לא הצליח להוכיח אילו ראיות ספציפיות אבדו בשל התנהלות השמאי. השופטת הגיעה למסקנה כי חברת הביטוח לא הייתה חייבת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח כלשהם או לפצות אותה בגין הוצאות השאיבה והייבוש של המחסן, שכן עלויות אלה לא כוסו בפוליסה. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעת, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 9,360 ₪. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ומיום 11.1.2024.