ע"פ 678/19

תקציר

בהכרעת הדין בעניין ההסגרה התייחס בית המשפט לשאלה האם קיימות ראיות מספיקות להסגרתו של המערער לגרמניה בגין העבירות הנטענות. לאחר שמיעת טיעונים ועיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, אישר בית המשפט כי התקיימו הקריטריונים הראייתיים, דבר המצביע על הסגרתו של המערער. חוק ההסגרה, המרכזי בהליך זה, מאזן בין שיתוף פעולה בינלאומי, מניעת התחמקות מנמלטים ממשפט ושמירה על שלום הציבור, תוך כיבוד זכויות הפרט. החוק דורש אמנת הסגרה, עקרון "עבריינות כפולה" וראיות מספיקות המצביעות על אפשרות העמדה לדין בישראל. עניינו של המערער עמד באמות מידה אלה, תוך התמקדות בדרישת "עיכוב האשמה" – המצביעה על קיומם של ראיות לכאורה. הראיות, לרבות דגימות DNA הקושרות את המערער לזירות פשע והתנהגות חשודה כמו בריחה לישראל בתואנות שווא, ביססו עילה מספקת להסגרה. התנגדותו של המערער, לרבות ספקות בדבר מהימנות ראיות ואליבי, נמצאה ראויה לבחינה במסגרת הליכים משפטיים בגרמניה, ולא במסגרת הליך ההסגרה עצמו. בסופו של דבר, בית המשפט הדגיש כי ישראל לא צריכה לשמש מקלט לפושעים, ואישר פרקטיקות הסגרה בינלאומיות לקידום הצדק, ודחה את הערעור, תוך שהוא תומך בהחלטת בית המשפט המחוזי להסגיר את המערער.