רע"פ 1718/17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בראשון לציון בעניין עבירות שימוש בקרקע. המבקשים, חברה שבבעלותה קרקע בסטריה והעומד בראשה (המבקשת מס' 2), הורשעו בשימוש בקרקע, המיועדת לחקלאות, לשימוש מסחרי ללא ההיתרים הנדרשים. בית משפט השלום הרשיע אותם לפי סעיפים 145(א)(3), 204(א) ו-(ג), 208 ו-253 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, והטיל קנס בסך 40,000 ₪ על החברה ו-30,000 ₪ על המבקשת מס' 2, וכן דמי התחייבות בסך 150,000 ₪ ו-100,000 ₪ בהתאמה. המבקשים טענו כי קיימת "אנומליה תכנונית" עקב שינוי ייעוד הקרקע, המצדיקה את מחיקת כתב האישום. אולם, בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי השימוש המסחרי שעשו המבקשים במקרקעין לא הותר גם על פי הייעוד הקודם. על החלטה זו ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, שדחה אף הוא את טענותיהם, מה שהוביל אותם להגיש בקשה לחופשה לצורך ערעור לערכאה גבוהה יותר. הטיעון העיקרי שהעלו המבקשים התמקד במצבה התכנוני של הקרקע, וטען כי המבנים ששימשו לביצוע העבירה נבנו כדין על בסיס תכניות קודמות. כן הדגישו את נסיבותיו האישיות של המבקש מס' 2, לרבות גילו, מצבו המשפחתי ומצבו הכלכלי, ומהם עולה כי הרשעה תגרום לו נזק מופרז. המשיבים, לעומת זאת, תיארו את העבירה כנמשכת וטענו כי המבקשים ידעו על ייעודה החקלאי של הקרקע מזה זמן רב, אך לא הכשירו את פעילותם. עוד ציינו המשיבים כי הערכאות הנמוכות שקלו את נסיבותיו האישיות של המבקש מס' 2 ומצאו אותן בלתי משכנעות. השופט קבע כי נסיבות המקרה אינן מעוררות סוגיות עקרוניות או שיקולי צדק ייחודיים המצדיקים מתן רשות ערעור. פסק הדין של הערכאות הנמוכות היה מנומק היטב ומשכנע, והוכיח כי המבקשים רכשו את הקרקע ביודעם את ייעודה החקלאי ובכל זאת בחרו להשתמש בה שלא כדין למטרות מסחריות. השופטת הסכימה עם פסקי הדין הקודמים כי טענות המבקשים בדבר האנומליה התכנונית אינן ראויות מספיק כדי להצדיק ביטול או הקלה בעונש. זאת ועוד, בהתחשב באופיין של עבירות התכנון והבניה, הרשעה בעניינו של המבקש מס' 2 נמצאה ראויה והכרחית. כתוצאה מכך, נדחתה בקשת רשות הערעור. פסק דין זה ניתן ביום 6.12.2017.