עת"מ 45957-09-20

תקציר

העותר, בעליה של חלקת אדמה בחדרה, הגיש עתירה לביטול הפקעת חלק מרכושם. הקרקע המדוברת הופקעה בשנים 1971 ו-1941 לצורכי דרכים ומבני ציבור בשתי תכניות שונות. בעתירה נטען כי מטרת ההפקעה נזנחה, שכן השטחים הציבוריים המיועדים נותרו ללא שימוש במשך שנים רבות. עוד טענו כי ההפקעה פוגעת בזכויות הקניין שלהם ופוגעת באופן בלתי מידתי באינטרסים שלהם. מנגד, טענו המשיבים (עיריית חדרה, הוועדה המקומית) כי מטרת ההפקעה לא נזנחה וכי ביטולה יגרום לפגיעה משמעותית באינטרס הציבורי, שכן הקרקע נדרשת למבני ציבור, לרבות גני ילדים, בשל מחסור בשטחים ציבוריים באזור. עוד טענו כי ההפקעה שיפרה את חלקת העותר וכי יש לפצות על כל פגיעה בזכויות הקניין של העותר. בית המשפט בחן את הראיות שהציגו הצדדים והגיע למסקנה כי המשיבים לא זנחו את מטרת ההפקעה. נמצא כי המשיבים קיבלו אישור ממשרד החינוך להקים שלושה גני ילדים על הקרקע המופקעת, כאשר שניים מהם צפויים להיבנות ללא כל סייגים מוגדרים. בנוסף, בית המשפט הכיר בצורך הציבורי בקרקע המופקעת, במיוחד בהתחשב בתוכניות ההתחדשות העירונית ובגידול האוכלוסייה הצפוי באזור. באשר לפגיעה הנטענת בזכויות הקניין של העותר, השווה בית המשפט את חוות הדעת של השמאים וקבע כי ההפקעה שיפרה באופן משמעותי את חלקות העותר, הן מבחינת זכויות הבנייה והן מבחינת שווי הקרקע. משכך, נדחתה העתירה לביטול ההפקעה, תוך קביעת בית המשפט כי האינטרס הציבורי בשמירה על ההפקעה גובר על טענות העותר.