ס"ע 20947-08-09

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנות החוק בנוגע להכרה ביחידים כמנטרלים של תוצאות אסון צ'רנוביל והסמכתם לאחר מכן. בית המשפט מצדד בנאשם וקובע כי החוק קובע באופן ברור שלושה תנאים מצטברים להכרה: השתתפות פעילה בנטרול, החזקת תעודה רשמית המוכרת על ידי הוועדה המתאימה והיותו אזרח ישראלי השוהה בישראל. דרישת התעודה הרשמית, כמפורט בחוק, היא מסמך רשמי מממשלות ברית המועצות לשעבר, אוקראינה, רוסיה או בלארוס, המאמת את השתתפותו הפעילה של האדם. בית המשפט מבהיר כי מדובר בדרישה ראייתית ולא במנדט לסוג מסוים של תעודה. הוא מיושם כדי להקל על הוועדה במלאכת אימות הבקשות ואינו מגביל את הוועדה מלקבל תעודות רשמיות אחרות. במקרה של התובעת, שבקשתה נדחתה בשל היעדר תעודה רשמית, בית המשפט לא מצא פגם בהחלטת הוועדה, שכן התובעת לא המציאה את התעודה הרשמית הנדרשת. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות התובע בנוגע להתנהלות הוועדה לבירור זכויותיו מול הרשויות האוקראיניות, ומצא את פעולות הוועדה סבירות וראויות. בית המשפט המליץ לתובע לחזור למשרד הממשלתי הרלוונטי באוקראינה לבדיקה, אך בסופו של דבר דחה את תביעת התובע בשל אי עמידתו בדרישות. מתוך הכרה באופיו התקדימי של המקרה, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.