ת"א 44603-09-19

תקציר

פסק הדין דן בסמכות ובסמכות המהותית לדון בתובענה אזרחית בעניין סעד כספי בגין הפרת הסכם. הטענה נובעת מהחלטה מנהלית של רשות, שאין עליה ערעור ישיר. תחת זאת, התובע מבקש להחזיר את התמיכה הכספית שנשללה ממנו, בדיעבד. בית המשפט מכיר בכללים שנקבעו, לפיהם תביעות כספיות הקשורות להחלטות מנהליות נדונות בדרך כלל בבתי משפט אזרחיים, בעוד שהתקפות ישירות על החלטות אלה שייכות לבתי המשפט המנהליים. במקרה זה, מאחר שהתביעה אינה מוגשת כנגד הצו המנהלי עצמו אלא בגין הפרת ההסכם על פי הצו, בית המשפט האזרחי הוא המקום המתאים. בנוסף, פסק הדין מתייחס לסעיף השיפוט בהסכם, הקובע כי בית המשפט המוסמך צריך להיות בירושלים. בית המשפט מדגיש את קדימות סעיף השיפוט המוסכם, ודוחה טענות לאי נוחות. לפיכך, יועבר התיק לנשיאת בית משפט השלום בירושלים לצורך הכרעה בהמשך ההליכים. החלטה זו מתקבלת בהתאם לחוקים העבריים, כאשר סעיפי שיפוט אלה נשמרים, אלא אם כן יש סיבות מכריעות שלא לעשות זאת.