מ"ת 41999-09-13

תקציר

גזר הדין דן בהארכת מעצרם של שני אחים, מהאדי וטארק, בעקבות סכסוך משפחתי קטלני. התקרית החלה בוויכוח על מקום מגוריהם של זוג צעיר ותינוקם, שהסלים לעימותים פיזיים ולירי. הן מהאדי והן טארק נפצעו מירי. הראיות העיקריות שהציגה התביעה עולות מעדויותיהם של השכן שופיק קוואסמי ואחיו של מהאדי, מאג'ד ונפוז. לדברי שופיק, טארק הגיע למקום עם אקדח ופתח באש, בעוד מהאדי ירה בחזרה מתוך הגנה עצמית. התיאורים של מאג'ד ונפוז תואמים במידה רבה את אלה של שופיק. עם זאת, ראיות אובייקטיביות מציבות קשיים מסוימים, שכן תרמילי פגזים נמצאו רק בחדר המדרגות ולא בקומה הרביעית, מה שסותר את טענת התביעה כי טארק ירה בקומה הרביעית. בנוסף, היעדר הדם בדירת נפוז ובמכונית שהסיעה את מהאדי לבית החולים מעורר שאלות. השופט, בהתאם לתקדימים משפטיים, בוחן את הראיות כראיות לכאורה ובוחן את האפשרות לחלופת מעצר. בעוד שעדויות עדי ראייה מהוות ראיות לכאורה, הראיות האובייקטיביות מערערות במידה מסוימת את טיעוני התביעה. משכך, קובע השופט כי שחיקת הראיות אינה שוללת את קיומן של ראיות לכאורה אלא מצדיקה שיקול כבד של מעצר. חלופת המעצר מקבלת משקל בשל גורמים כגון חומרת העבירה, פציעתו של טארק והסכם ההודנה. עוד מציינת השופטת כי הימנעותה של התביעה מלפעול נגד בני משפחה אחרים המעורבים באירוע אינה רלוונטית להחלטה הנוכחית. בכך מחזק השופט את ההחלטה הקודמת בדבר חלופת מעצר, ומדגיש את הצורך בבחינה יסודית של הראיות בתיקי מעצר, דבר שעלול לעכב את הטיפול הרגיל בתיק. הכרעת הדין מסתיימת בהשארת חלופת המעצר כפי שנקבעה קודם לכן, המאפשרת את שחרורו של טארק במילוי תנאים מסוימים.