ת"א 1320/97

תקציר

פסק הדין מתאר את פסק הדין החלקי בתביעת לשון הרע שהגישה בלה וינשטוק, קצינת משטרה לשעבר, נגד כמה כלי תקשורת מרכזיים בישראל. פסק הדין דוחה את טענותיו של וינשטוק נגד חלק מכלי התקשורת, אך מוצא אחרים אחראים ללשון הרע. כלי התקשורת הפוטנציאליים כוללים את העיתונים "הארץ", "מעריב" ו"ירושלים". "הארץ" ואנשיו נדרשים לשלם 30 אלף שקל עבור שני פרסומים הנחשבים לשון הרע, ואילו "מעריב" ואנשיו נדרשים לשלם 40 אלף שקל עבור כתבה מכפישה אחת. העיתון הירושלמי אחראי לכתבה אחת ונדרש לפצות את וינשטוק ב-120 אלף שקל. נמצא כי הפרסומים המדוברים גרמו נזק תדמיתי ונפשי לוינשטוק. עם זאת, השופטת לא מצאה כל ראיה לפגיעה מיוחדת בשמה המקצועי. עוד צוין בפסק הדין כי הנזק שנגרם מהפרסומים שנמצאו כלשון הרע אינו שונה מהנזק הכללי שחווה וינשטוק. בנוסף, השופטת לא פסקה הוצאות לאף אחד מהצדדים בשל הפיצוי הנמוך יחסית שנפסק ביחס לסכום הנתבע. פסק דין זה נועד לשקם את המוניטין של וינשטוק ולהעניש את כלי התקשורת על דיווחיהם חסרי האחריות.