ע"א 8376-05-15

תקציר

בעלי בניין בירושלים ערערו על החלטת ערכאה נמוכה יותר שלא לפנות דייר מוגן השוכר חנות בבניין שלהם. השוכר שכר במקור את החנות עם שלושה שותפים, שכל אחד מהם החזיק בחלק שווה בחוזה. לאחר מותם של שני שותפים, נרכשו מניותיהם על ידי המערערים והמשיב הציע לרכוש אותם אך בסופו של דבר לא עשה זאת. המערערים טענו כי המשיב מחזיק רק בשליש מהזכויות המוגנות בחנות ומסיג גבול בשני השלישים הנותרים. כן דרשו דמי שכירות כלכליים עבור החנות, שהמשיב סירב לשלם. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, תוך שהוא מצטט פסיקה קודמת (טיסונה) לפיה דייר נותר יכול להמשיך ליהנות מהגנת דיני השכירות גם אם הדייר המשותף עוזב, כל עוד הוא משלם את דמי השכירות במלואם. המערערים טענו כי מקרה זה נבדל מטיסון מכמה טעמים, וכי עליהם לקבל דמי שכירות כלכליים עבור החנות. עם זאת, בית המשפט לערעורים אישר חלקית את פסק דינו של בית משפט קמא, וקבע כי זכויות הדיירות המוגנות של המשיב משתרעות על כלל החנות וכי למערערים אין עילת פינוי. עם זאת, בית המשפט מצא כי המשיב לא קיבל כדין שני שלישים מהזכויות המוגנות וכי סוגיית דמי השכירות צריכה להיות מוכרעת על ידי בית משפט אחר באמצעות המנגנונים הקבועים בחוק. ככלל, הערעור התקבל באופן חלקי, וזכויות השכירות של המשיב אושרו, אך סוגיית דמי השכירות נותרה ללא פתרון.