ת"א 65958-11-21

תקציר

פסק הדין דן בתחולתם של שני סוגים של השתק – השתק בעילה והשתק חברה – על מקרה שבו מעורבים דייר מוגן ובעל דירה. השתק בעילה מתייחס לדחיית תביעה המבוססת על אותה עילת תביעה, בעוד שהשתק החברה חוסם את הצדדים מלדון מחדש בנקודה ספציפית שכבר הוכרעה. במקרה זה, התביעה הקודמת עסקה בכך שהמשכיר ביקש לפנות את השוכר בגין בניית תוספות בנכס ללא הסכמה. בית המשפט דחה את התביעה, בנימוק של הסכמתו הרטרואקטיבית של המשכיר. פסק דין זה מבסס השתק עילה, כלומר המשכיר אינו יכול להגיש תביעה עוקבת לדמי שימוש עבור התקופה שקדמה לתביעה הקודמת. פסק הדין בוחן גם את מושג השתק החברה, החל על עניינים עובדתיים מהותיים שהוכרעו במפורש או במשתמע במשפט קודם. המחלוקת המרכזית כאן היא האם קביעתו של בית המשפט במשפט הקודם - כי המשכיר הסכים לתוספות - מהווה השתק של החברה. השופט קובע כי הממצא היה חיוני לפסק הדין הקודם ומבוסס על ראיות פוזיטיביות, ומכאן שהוא מקים השתק חברה. משמעות הדבר היא כי המשכיר מנוע מלחלוק על הסכמתו לתוספות בתביעה הנוכחית. עם זאת, השופטת מבהירה כי פסק הדין הקודם לא העניק לדייר מעמד מוגן לתוספות. לכן, השוכר אינו פטור אוטומטית מתשלום דמי שימוש עבור התוספות. השופטת מורה לשני הצדדים להגיש את ראיותיהם בנוגע למעמדן המוגן של התוספות ולשכר הטרחה הפוטנציאלי החייב בהן, וקובעת מועדים ל-6 בדצמבר 2023 ול-6 בינואר 2024, בהתאמה. לסיכום, פסק הדין דוחה את התביעה לדמי שימוש טרם תביעת הפינוי, אך מאפשר אפשרות לתבוע דמי שימוש בגין התוספות שלאחר התביעה הקודמת.