ת"א 1948-12-09

תקציר

המוסד לביטחון לאומי (מל"ל) תבע חברת ביטוח נתבעת על כך ששבחה שלושה מקרים שונים של תאונות דרכים. במקרה הראשון, התביעה נמחקה מאחר שהתאונה התרחשה בנסיבות שלא זיכו את המל"ל בשבבים. במקרה השני, חברת הביטוח שילמה את הסכום הנתבע, אך המל"ל תבע שכר טרחת עורך דין נוסף. השופט קבע כי התשלום של חברת הביטוח היה סביר ודחה את התביעה לתשלום נוסף. המקרה השלישי עסק במחלוקת על ריבית חוזית ושכר טרחת עורכי דין. חברת הביטוח שלחה שני צ'קים למל"ל, ושניהם הוחזרו. הצ'ק הראשון נשלח עם הסתייגות לפיה אם המל"ל יבחר להמשיך להתדיין, חברת הביטוח תדרוש החזר. המל"ל החזיר את הצ'ק ותבע אותו על שיבוט וריבית חוזית. השופט פסק לטובת חברת הביטוח, וקבע כי התשלום בוצע בהתאם להתחייבותם על פי ההסכם, ושלילת תוקפו של ההסכם על ידי המל"ל גרמה לכך שהם לא יוכלו כעת לתבוע את תגמוליו. עוד ציינה השופטת כי הסתייגות חברת הביטוח הייתה סבירה ולא פגעה בסופיות עקרון הדיון. בנוסף, התנהלות המל"ל בשינוי דרישותיהם וטענותיהם הצביעה על כך שהם אינם יכולים ליהנות מפירות ההסכם. השופט גם קבע תשלום שכר טרחת עורך דין בסך 35 אלף שקל לבא כוח המל"ל. ככלל, דחה השופט את מרבית טענות המל"ל ופסק לטובת חברת הביטוח.