ת"א 20307-06-17

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך משפטי מורכב סביב פירוק שותפות בה מעורבים נתבעים רבים וכמות משמעותית של מקרקעין. התובעת, שהחזיקה בחלק ניכר (כ-56%) מהזכויות במקרקעין המדוברים, הגישה במקור תביעה לפירוק השותפות לבית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר מספר דיונים ראשוניים, הסכימו הצדדים למנות שמאי שיעריך את שווי המקרקעין, במטרה לפצל את זכויות השותפות באמצעות תמחור ציבורי. למרות הסכם זה, ניסה אחד הנתבעים, הנתבע מס' 1, אשר הביע את רצונו שלא לפנות את ביתו בשום פנים ואופן, לדחות את התביעה פעמיים, מה שהביא להתפטרותו של עורך דינו השני. בסופו של דבר ביקשו הצדדים האחרים למנות כונס נכסים, עו"ד אקסלרד, שהיה אמון על ניהול מכירת הנכס. לאחר דיונים והסכמות שונות שהושגו בין הצדדים, אושר הסכם מכר, וניתן פסק דין המורה למוכרים לפנות את הקרקע בתוך שישה חודשים מיום אישור כונס הנכסים כי שולמה מלוא התמורה. כונס הנכסים הודיע כי הרוכש הפקיד את הכספים בחודש ינואר 2021, אולם חלק מהנתבעים, לרבות הנתבע מס' 1 ואשתו, הנתבעת מס' 16, נתקלו בבעיות הנוגעות לשומות מס שבח, אשר מנעו את שחרור חלקם בתמורה. למרות דיונים רבים וניסיונות לפתור את העניין, שיבשו נאשמים 1 ו-16 שוב ושוב את הליך הפינוי ופתחו בהליכי הוצאה לפועל. בעקבות זאת נאלץ הכונס ליזום פינוי כפוי, שגרר הוצאות נוספות. בית המשפט קבע כי התנגדות הנתבעים לפינוי אינה מוצדקת, והדגיש כי נמסר להם שוב ושוב כי כספי התמורה ישוחררו רק עם הפינוי. בית המשפט אף סבר כי הוצאות הפינוי סבירות, בהתחשב בנסיבות. חשוב לציין כי בית המשפט הדגיש את השוני בין התנהלותם של נאשמים 1 ו-16 לבין התנהלותם של יתר הנתבעים, אשר התפנו ללא תקלות. לפיכך החליט בית המשפט כי הוצאות הפינוי אינן צריכות להיות מוטלות על קרן הכינוס או על כונס הנכסים, אלא יש לנכות אותן מחלקם של הנתבעים 1 ו-16. החלטה זו התקבלה למען הצדק, תוך הכרה בהתנהגותם הבלתי סבירה של נאשמים ספציפיים אלה. משכך, אישר בית המשפט את בקשת כונס הנכסים לשחרר את חלקם של הנתבעים בתמורה, בניכוי הוצאות הפינוי, ובכך הביא את פירוק השותפות לסיומו.