ת"פ 1193/04

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם הנאשם, שנהג ברכבו בשוהים בלתי חוקיים בישראל, ביצע את העבירה "בישראל". הנאשם מודה כי נהג באדם אך מכחיש כי הנסיעה התקיימה בישראל, וטוען כי היא התרחשה באזור מפורז בין ישראל לירדן לפני מלחמת ששת הימים. על התביעה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי העבירה התרחשה בישראל, שהיא טריטוריה בלתי מוגדרת במשפט הבינלאומי והמקומי. הכנסת מעולם לא הגדירה את גבולות המדינה, והחוק הישראלי מזהה בדרך כלל את שטח המדינה עם השטח שעליו חלים חוקיה. מכיוון שהחוק הישראלי לא חל על האזור המפורז, הוא אינו חלק מישראל. התביעה טוענת כי שליטתה האפקטיבית של ישראל באזור והחלת חוקיה בו העניקו לה ריבונות, אך השופט חולק על כך, ומוצא כי דוקטרינת הריבונות באמצעות שליטה אפקטיבית אינה עולה בקנה אחד עם התפיסות הישראליות וחסרת בסיס, במיוחד בשטחים שלא היו בשליטה ישראלית לפני מלחמת ששת הימים. בהסתמך על היעדר החוק הישראלי באזור המפורז, השופט מסיק כי התביעה לא הצליחה להוכיח שהעבירה התרחשה בישראל. בהיעדר ראיות, השופט מזכה את הנאשם.