סע"ש 64856-02-19

תקציר

התובע, עובד, תבע את הנתבעת, מעסיקתו לשעבר, לפיצויי פיטורים לאחר שהתפטר מעבודתו. כדי לתבוע זכאות לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, על התובע להוכיח שלושה תנאים: הרעה מוחשית בתנאי העבודה, הזדמנות למעסיק לתקן את ההרעה וקשר ישיר בין ההתפטרות להרדרה. הנתבע טען כי התפטרות התובע לא עמדה בתנאים אלה. בית הדין הסכים עם הנתבעת וקבע כי במכתב ההתפטרות של התובעת לא הוזכרו אף אחת מהטענות המוזכרות בתביעה, והתובעת לא הודיעה לנתבעת על הסיבות הנטענות להתפטרותו. בנוסף, התובע לא הציג כל ראיה להזהיר את הנתבעת מפני ההרעה בתנאי העבודה או לבקש את עזרתם. הזמן שחלף מאז האירועים הנטענים ניתק גם את הקשר הסיבתי בינם לבין ההתפטרות. עוד טענה התובעת כי על פי חוזה העבודה שלה היא זכאית ממילא לפיצויי פיטורים, אך בית הדין דחה טענה זו, שכן החוזה קבע את ההפך. כמו כן, דחה בית המשפט את טענתה החלופית של התובעת כי היא זכאית לפיצויי פיטורים לפי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, שכן היא לא הוזכרה בכתב התביעה ולא הוכח כי הסדר הפנסיה נעשה לפי חוק זה. מאחר שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו באף אחת מתביעותיו, החליט השופט לדחות את התביעה והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪ בתוך 30 יום.