תע"א 8663/07

תקציר

התובעות, שהועסקו במוסדות חינוך שונים בחולון בתפקידים כגון סייעות פדגוגיות, סייעות לילדים ומלווי הסעות, הגישו תביעה נגד עיריית חולון ושתי חברות כוח אדם (הנתבעות 2 ו-4) בדרישה לקבוע כי העירייה היא מעסיקתן וכי היא לא העניקה להן זכויות שונות על פי חוקת העבודה וההסכמים הקיבוציים. לחילופין, אם מצא בית הדין כי הנתבעים 2 ו-4 הם מעסיקיהם, טענו התובעים כי הם זכאים להשוות את תנאי העסקתם לאלה של עובדי העירייה, כפי שנקבע בחוק קבלני כוח אדם. העירייה טענה כי התובעים ויתרו על טענותיהם נגדה בהסכם קיבוצי משנת 2005. בית המשפט קבע כי העירייה היא המעסיקה של התובעים, שכן מהראיות עולה כי חברות כוח האדם היוו רק צינור להעברת תשלומים וכי הסדר ההעסקה נועד לעקוף את זכויות התובעים. יתר על כן, ההסכם משנת 2005 לא כלל ויתור חד משמעי על תביעות עבר ולא ניתן היה לפרשו כך. לפיכך, קבע בית המשפט כי על העירייה להעניק לתובעים את הזכויות הקבועות בחוקת העבודה ובהסכמים הקיבוציים הרלוונטיים. התביעה נגד הנתבעים 2 ו-4 נדחתה, והם היו פטורים מתשלום הוצאות התובעים נוכח המחלוקת בפועל על זכויותיהם. עם זאת, העירייה חויבה לשלם לתובעים הוצאות בסך 15,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין. העירייה הונחה לחשב את זכויות התובעים בהתאם לתפקידם, תקופות עבודתם והיקף עבודתם בתוך 90 יום ולשלם את הסכומים שאושרו בתוך 45 יום מיום קבלת אישור הממונה על השכר. כל מחלוקת לגבי יישום פסק הדין או חישוביו יכולה להיות מובאת בפני בית המשפט עד למועד שנקבע. פסק הדין ניתן ביום 15.3.2015.