רע"א 14426-10-23

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על קבילותן של ראיות מסוימות בתביעת רשלנות רפואית. המשיב ביקש להגיש חוות דעת ותכתובת דוא"ל בין העד המומחה מטעם המבקש לבין שירותי בריאות כללית, אשר התקבלה מצד שלישי. המבקש התנגד בטענה שהמסמכים לא נחשפו מראש, הם נוגעים לצד שלישי, והמייל חסוי. בעוד שבית משפט קמא התיר תחילה את הגשת הראיות, כעת פסק בית המשפט לערעורים לטובת המבקש. ערכאת הערעור מצאה כי המסמכים המדוברים כפופים לנאמנויות שונות, לרבות חיסיון עורך דין-לקוח וחיסיון מסמכים שהוכנו למשפט. בית המשפט קבע, כי אמון זה גובר על הרצון לחשוף את האמת, וכי היה על המשיב לקבל את הסכמת הצדדים המעורבים בטרם ינסה להגיש את המסמכים כראיה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי המסמכים, בהיותם חלק מתיק אחר, מוגנים על פי דין ולא ניתן לעשות בהם שימוש ללא הסכמת הצדדים המעורבים באותו תיק. משכך, קבע בית המשפט לערעורים כי המסמכים אינם יכולים לשמש כראיה ויש להוציאם מן התיק. המשיב חויב לכסות את הוצאותיו של המבקש, ופיקדונו של המבקש הוחזר. החלטה זו מחזקת למעשה את עקרונות החיסיון והייצוג המשפטי ההולם, ומדגישה כי תכלית חשיפת האמת של המערכת המשפטית יכולה לגבור על אינטרסים חשובים אחרים, כגון פרטיות ואתיקה מקצועית.