ע"פ 2576/93

תקציר

המשיב הורשע בשימוש במידע פנים ובערעור על העונש על בסיס הקנס המרבי שנקבע בכתב האישום שהוגש נגדו. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו והפחית את הקנס באופן משמעותי מטעמים משפטיים. לאחר מכן ערערה המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המדינה טענה כי בית המשפט יכול להטיל קנס מוגדל לפי סעיף 63(א) לחוק העונשין, המכפיל את הקנס בהתאם לתועלת שנצברה מהעבירה, וטענה כי המשיב התכוון לאפשר לחברו להפיק רווח ממידע פנים. דעת הרוב של שופטי בית המשפט העליון הסכימה עם המדינה וקבעה כי המשיב אכן התכוון לסייע לחברו להרוויח, ולכן ניתן להחיל את הקנס המוגדל. השופטים הדגישו כי עיסוקו של המשיב כעיתונאי כלכלי, מהימנות המידע ששיתף ומודעותו להשפעה הכלכלית הפוטנציאלית פירושם שהוא התכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו. עוד ציינו, כי היעדר כל ניסיון מצד המשיב להעלות הגנה לפי סעיף 52ז(א)(4) תומך במסקנה זו. עם זאת, השופט גולדברג חלק על כך וטען כי האישום נגד המשיב רק מרמז על פזיזות ואינו דורש כוונה, ולכן לא ניתן להחיל את סעיף 63(א) לחוק העונשין. זאת ועוד, בכתב האישום לא נטען ולא הודה המשיב כי פעל מתוך כוונה, והחלת סעיף זה תגדיל את הסיכון העונשי שלו מעבר לאמור בכתב האישום. בסופו של דבר, החלטת הרוב קיבלה את ערעור המדינה והחזירה את הקנס שהטיל בית משפט השלום.