ת"פ 39087-05-22

תקציר

התיק סובב סביב תעודת סודיות ובקשת ההגנה להעביר חומר מחשב מסוים לנאשם. השופט פותח וקובע כי תעודת החיסיון, שנחתמה כדין ומכסה את צעדי החקירה שננקטו, אוסרת על חשיפת כל חומר חסוי המוזכר בה. איסור זה חל הן על חשיפת החומר לצדדים שלישיים והן על הגשתו כראיה בבית המשפט, תוך מתן עדיפות לכל חובות סותרות הנובעות מחוקים אחרים. כמו כן נדונה פרשנותו של המונח "ראיות" במסגרת סעיף 45 לחוק הגנת הפרטיות (DPO). השופט מצדד בפרשנות מרחיבה יותר, הכוללת כל חומר שיכול לשמש אמצעי להוכחת עובדה בהליכים משפטיים, במקום להגביל אותה לראיות קבילות ורלוונטיות במשפט. פרשנות זו מוצדקת מבחינה לשונית ותכליתית, ומתיישבת עם הכוונה להגן על אינטרסים ציבוריים חשובים. כמו כן, השופטת מבהירה כי קיומה של תעודת סודיות מחייב כי יש לבחון כל טענה בדבר גילוי החומר באמצעות עתירה לגילוי ראיות חסויות, כמפורט בסעיף 45 לתקשי"ר. בכלל זה, תביעות המערערות על תחולת התעודה או טוענות למניעים פסולים העומדים מאחוריה. החריג היחיד הוא במצבים שבהם בית המשפט עצמו מורה על הגילוי למען הצדק. בהתייחסו לחומר המחשב המדובר, השופט מבחין בין שתי קטגוריות. חומר הכולל האזנות סתר נחשב לתוצר של פעולות חקירה חוקיות ולא רכושו של הנאשם. לפיכך, הוא יכול להישמר כדין על ידי המשטרה בכפוף לכללי ההגנה הקיימים. בתוך כך, מידע נוסף השמור בטלפון של הנאשם, שהושג באמצעים העשויים להיחשב כחיפוש בלתי חוקי, זוכה ליחס שונה. השופט מציין כי הדרכים המתאימות לערער על חוקיות פעולה זו ולבקש את החזרת החומר הן עתירה לגילוי ראיות חסויות, לאחר מכן דיון לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, ולבסוף ההליך הפלילי עצמו. בסופו של דבר, השופט דוחה את בקשת ההגנה להעברת חומר מחשב לנאשם, בהתבסס על הוראות חוק הגנת הפרטיות וחוק הגנת הפרטיות, בהינתן תעודת הסודיות הקיימת. ההחלטה מכירה גם בזכותה של ההגנה ליזום עתירה לגילוי ראיות חסויות, תוך הדגשה כי פסק הדין הנוכחי אינו מותיר את טענות הנאשם בדבר אי חוקיות ללא מענה.