המ"ש 10231-12-25

תקציר

במסגרת המ"ש 10231-12-25, בית המשפט לתעבורה בחיפה, בפני כבוד השופט אור לרנר, נדונה בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת קנס. המבקש, ראמי זבידי, טען כי לא הוא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, אלא אימו, הגב' קפאח זבידי. בנוסף, טען המבקש כי מעולם לא קיבל את הדו"ח, וכי נודע לו אודותיו רק בעת כניסתו לאזור האישי הממשלתי לצרכי תשלום דו"ח אחר. כמו כן, העלה טענות לליקויים באישור המסירה ולתקינות מערכת מצלמות א/3. המשיבה, מדינת ישראל ומשטרת ישראל, טענה כי הודעת הקנס נשלחה לכתובתו הרשומה של המבקש וחזרה בציון "לא נדרש", ולכן חזקת המסירה עומדת בעינה. עוד נטען כי המבקש שילם את הדו"ח ביום 15.12.24, ועל כן לא ברורה טענתו בדבר אי-ידיעה. בנוסף, טענה המשיבה כי אין לקבל את טענת המבקש לפיה אמו נהגה ברכב, במיוחד בהינתן חלוף הזמן. **ניתוח משפטי:** 1. **חזקת המסירה:** בית המשפט דחה את טענות המבקש בדבר אישור מסירה לקוי. נפסק כי אישור המסירה מעלה כי דבר הדואר נשלח לכתובתו הרשומה של המבקש, עם ציון מספר ת"ז ותא-דואר, וכן מספר הדו"ח. העובדה כי האישור חזר בציון "לא נדרש", בצירוף שם עובד הדואר, חתימתו ותאריך המסירה, די בה כדי להקים את חזקת המסירה. בית המשפט קבע כי אין בטענות המבקש כדי לסתור חזקה זו, בהתאם לפסיקה (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם). 2. **תשלום הדו"ח והשלכותיו:** התגובה מטעם המשיבה ואישור התשלום המצורף לה מלמדים כי הדו"ח שולם ביום 15.12.24. בהתאם לסעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, עם תשלום הדו"ח נחשב המבקש כמי שהודה, הורשע ונשא את עונשו. 3. **הארכת מועד לאחר תשלום:** בית המשפט הדגיש כי על פי הפסיקה הנוהגת, הארכת מועד להישפט לאחר תשלום הדו"ח אינה אפשרית אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן. דוגמאות למקרים כאלה כוללות את רע"פ 2096/07 צפורה כוכבי, בו לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת כי תלוי נגדו אישום. בית המשפט קבע כי המקרה הנדון אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים. 4. **שיהוי וחוסר שקידה ראויה:** בית המשפט הביע תמיהה על כך שהמבקש לא התייחס כלל לעובדת תשלום הקנס במסגרת בקשתו, ובפרט טענתו בדבר אי-ידיעה עד למועד האחרון. המבקש הגיש את הבקשה מעל שנה לאחר ששילם את הדו"ח, דבר המעיד על חוסר שקידה ראויה. נקבע כי תקופה זו, בשים לב למועד מתן הדו"ח (13.09.21), מהווה שיהוי ניכר ומשמעותי המצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה. ציטוט מדברי כבוד השופט דבור (עפ"ת 35639-04-15) הדגיש את החשיבות העליונה של שמירה על ערוצים פרוצדורליים ומועדים במשפטי תעבורה. 5. **טענת נהיגה על ידי אחר:** בית המשפט דחה גם את טענת המבקש כי אמו נהגה ברכב. נפסק כי תצהירי המבקש ואמו הינם לקוניים, אינם נתמכים במסמכים או ראיות אחרות, ואינם מבססים כדבעי את טענת הרכב בחזקת האם. הובאו אסמכתאות מן הפסיקה (עניין סאלם, עניין נג'אר, עניין סמארה, רע"פ 2754/12 ביסמוט) הקובעות כי הכחשת העבירה בלבד, או תצהיר סתמי של אדם אחר, אינם מספיקים לביסוס טענה של עיוות דין. 6. **אמינות מצלמות א/3:** באשר לטענת המבקש לעניין אמינות מצלמות א/3, בית המשפט קבע כי מדובר במצלמות אמינות ומדויקות, שניתן להתבסס עליהן לצורך הרשעה. הובאו אסמכתאות לפסיקות בנושא (תת"ע 690-04-20 מדינת ישראל נ' נאססרה חסן). 7. **אי קיום החלטת בית המשפט:** צוין למעלה מן הצורך כי המבקש לא קיים אחר החלטת בית המשפט מיום 24.11.25 ולא צירף פירוט ניקוד ואמצעי תיקון קודמים מרשות הרישוי, דבר שעשוי היה להצדיק מחיקת הבקשה. **מסקנה משפטית:** בית המשפט סיכם כי האמור בבקשה אינו מצדיק את הארכת המועד להישפט, ובוודאי שאינו מבסס את אותם נימוקים מיוחדים המצדיקים השבת הגלגל לאחור וביטול הרשעתו של המבקש. **לכן, הבקשה נדחתה.** **חידושים משפטיים והדגשים:** * **החשיבות המחודשת של חזקת המסירה:** במקרה זה, בית המשפט הדגיש את עוצמתה של חזקת המסירה, במיוחד כאשר דבר הדואר חוזר בציון "לא נדרש" ומופנית לכתובת הרשומה של הנמען. * **ההגבלה על הארכת מועד לאחר תשלום:** ההחלטה מדגימה באופן ברור את הכלל המשפטי לפיו תשלום דו"ח מהווה הודאה והרשעה, וכי הארכת מועד במקרים כאלה היא עניין חריג ביותר, הדורש נסיבות מיוחדות. * **החשיבות של פרוצדורה וזמנים במשפט תעבורה:** הדגש על הצורך בשמירה על כללים פרוצדורליים ומועדים, והחשש מ"שטפון" של בקשות אם מחסומים אלו יוסרו ללא הצדקה, משקף את התפיסה המשפטית המקובלת בתחום התעבורה. * **דרישת ראיות לטענת "נהג אחר":** בית המשפט חזר על הדרישה הראייתית המחמירה להוכחת טענת נהיגה על ידי אחר, וקבע כי תצהירים לקוניים וחסרי פירוט אינם מספיקים. * **אמון במערכות טכנולוגיות:** ההחלטה מחזקת את האמון שבית המשפט נותן במערכות אכיפה טכנולוגיות כגון מצלמות א/3, וקובעת כי הן מהוות בסיס אמין להרשעה.