תלה"מ 11042-02-22

תקציר

בית המשפט קבע כי בקשת התובע להפחית את דמי המזונות אינה מוצדקת. בפסק הדין נקבע כי היה צריך להתרחש שינוי נסיבות מהותי על מנת שבית המשפט ישקול מחדש את חובת המזונות וכי נטל ההוכחה מוטל על הצד העותר לשינוי. במקרה זה, האב לא הביא ראיות מספיקות לשינוי כזה. טענותיו בדבר הארכת זמן השהייה עם ילדיו והארכת שהותם לכאורה לא היו משכנעות ולא היוו שינוי מהותי. כמו כן, מצבו הכלכלי של האב השתפר, תוך עלייה בשכרו, והוצאותיו, לרבות אלה עבור דירתו החדשה ומערכת היחסים שלו, היו צפויות ולא הצדיקו הפחתת תשלומים. גילאי הקטינים וההוצאות הנלוות להם השתנו, אך הדבר לא נחשב לגורם מכריע. בנוסף, האב לא הצליח להוכיח כי האם מתגוררת עם בן זוגה, דבר שיש בו כדי להפחית את הוצאותיה. ככלל, בית המשפט מצא כי טענות האב אינן עולות כדי שינויים בלתי צפויים המצדיקים שינוי של חיוב המזונות שנקבע בפסק הדין המקורי. האב יישא בהוצאות הנתבע, בסך 15,000 ₪, והתביעה להפחתת מזונות תידחה.