רע"א 1056/21

תקציר

במקרה דנן, בקשת רשות הערעור נדחתה, תוך שמירה על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר תובענה ייצוגית נגד אידה. עיקר ההחלטה התמקדה בחידוש פוליסות הביטוח על ידי הרשות ללא הסכמה מפורשת, תוך הפרה של סעיף 14 המחייב הסכמה פוזיטיבית להארכת הפוליסה. בית המשפט מצא ראיות משמעותיות לכך שאיי.די.איי לא דיווחה ביעילות על שינויי מדיניות והעלאות בפרמיות, ובכך הפרה התחייבויות חוזיות. בית המשפט דחה את טענת ההגנה של IDA בהתבסס על הטענה כי המבוטחים היו צריכים להסיק הסכמה מטפסים טכניים קודמים. גם בערעור על תחולתו של סעיף 14 על פוליסות ישנות, קבע בית המשפט כי שינויים במהלך תקופת הפוליסה מחייבים הסכמה הדדית, שלא הייתה קיימת. הביקורת המשפטית התרחבה להטלת ספק בחוקיות הרחבת הפוליסות למי שרכש לראשונה פוליסות חדשות, בנימוק של אי עמידה בחוזר משנת 2014 המחייב הסכמה מפורשת לחידוש אם לא נקבע. בעוד שהמפקח על הביטוח אישר את חוקיותו של סעיף 14, בית המשפט מצא כי נימוקיהם נעדרי הצדקה עניינית. למרות שאישור הממונה לשינויים בפוליסה עשוי להעניק ל-IDA הגנה מסוימת מפני אחריות, אין בכך כדי לפטור אותם על הסף מתביעות נזיקין. בית המשפט דחה את בקשת IDA לצמצם את ההגדרה הקבוצתית לתביעה הייצוגית, וקבע כי ניתן להתייחס לקביעות כאלה במהלך ההליך העיקרי. משכך, אישר בית המשפט את דחיית ערעורה של אידא וחייב אותם לשאת בהוצאותיו המשפטיות של המשיב, מושקוביץ.