ת"א 21958-11-20

תקציר

התובע, שהיה בעל רכב שהיה מעורב בתאונה, תבע פיצוי בגין עלויות תיקון הרכב, ירידת ערך ועלות חוות דעת שמאי מהנתבעת – חברת הביטוח. עדותו של התובע, אשר נתמכה על ידי סוכן הביטוח שלו, פירטה את השתלשלות האירועים לאחר התאונה. חברת הביטוח לא הציגה ראיות סותרות ובחרה שלא לזמן עדים. לפיכך, קיבלה השופטת את גרסתו של התובע כאמת. התובע דרש פיצוי בגין עלות תיקון רכבו, אותה שילם לטענתו במזומן לחבריו שהיו מכונאים. בעוד חברת הביטוח טענה כי על התובע לספק קבלות, השופט פסק לטובת התובע בשל המלצת חברת הביטוח שהובילה לעיכוב בתיקון הרכב ומניעת רכב חלופי לתובע. השופט הורה לחברת הביטוח לפצות את התובע בגין הוצאות התיקון המוזכרות בדו"ח השמאי, בניכוי המע"מ, שהסתכמו בסך 82,266 שקל. בגין ירידת ערך הרכב פסק השופט לתובע את הסכום הנקוב על ידי השמאי, שעמד על 12,627 ₪, מאחר שהתובע לא הביא ראיות מספיקות לסכום גבוה יותר. זאת, בין היתר, משום שמכירת הרכב התרחשה שמונה חודשים לאחר התאונה, והקילומטראז' של הרכב גדל בתקופה זו. כמו כן פסקה השופטת לתובע 1,800 ₪ עבור הוצאות חוות הדעת של השמאי. בסך הכל חויבה חברת הביטוח לשלם לתובע 96,693 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד דו"ח השמאי, וכן הוצאות משפט של התובע, שכללו שכר טרחת עורך דין בסך 11,853 ₪. ההחלטה הדגישה את חוסר תום הלב של חברת הביטוח ואת עקרון תום הלב, והבטיחה כי התובע לא יישאר ללא פתרון סביר.