עת"מ 18192-12-16

תקציר

העותרים, שאדמתם הוחרגה מתכנית איחוד וחלוקה, ביקשו ליהנות מפסק דין קודם של בית המשפט שהגדיל את מספר יחידות הדיור שהוקצו לבעלי קרקעות הנכללות בתכנית. בית המשפט דחה את עתירתם בקובעו כי פסק הדין הקודם וההחלטות שבאו בעקבותיו נגעו רק לבעלי קרקעות בתחום האיחוד והחלוקה, בעוד שקרקעות העותרים הוחרגו בשל ייעוד קרקע שונה ומשום שהקצאת 18 יחידות דיור אליהם כבר נעשתה מחוץ לתכנית. בית המשפט הדגיש כי לא ניתן להרחיב את הזכויות בשטח התכנית גם לכאלה שאינן כלולות בתכנית, מה גם שהעותרים לא התנגדו להחרגתן קודם לכן ולא ביקשו להצטרף לשטח התכנית. זאת ועוד, פרשנותם של העותרים לפסק הדין הקודם ולהחלטות אחרות הייתה מטעה ולא שיקפה את היקפם בפועל. לפיכך, החלטת ועדת הערר לדחות את הערר, אשר התיישבה עם הפרשנות הנכונה של פסק הדין והחוקים, התקבלה. העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים.