דב"ע מג/91 - 3

תקציר

בערעור זה התייחס בית הדין לטענות שונות הקשורות לעבודה שהגיש עובד נגד מעסיקו, שהתמקדו בעיקר בפיצויי פיטורים וזכאויות נלוות. העובד טען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה, שכן המעסיק חדל לספק את מלוא הוצאות הדיור. בתחילה, העובד התגורר בדירה שסופקה על ידי החברה משותפת עם עובדים אחרים, אך לאחר ששותף עזב, המעסיק הפחית את תרומתו לדיור. בית הדין קבע כי אי מתן דיור הולם על ידי המעסיק מהווה הרעה בתנאי העבודה, המצדיקה זכאות לפיצויי פיטורים. בנוסף, העובד היה זכאי לדמי חגים על פי ההסכם הקיבוצי בענף המתכת, בחזקת נוכחות קבועה אלא אם הוכח אחרת על ידי המעסיק, דבר שלא עשה. על פי הדיווחים, העובד עבד בחגים, מה שמזכה אותו בפיצויים מעבר לדמי חגים סטנדרטיים. למרות שנדחו בתחילה, התביעות אושרו בסופו של דבר, והמעסיק חויב לשלם פיצויי פיטורים בסך 21,686.40 ₪ ודמי חגים בסך 9,638.40 ₪ בתוספת ריבית. בית הדין התייחס גם לאמצעי החריג של חיוב בא כוח העובד בהוצאות אישיות, ובסופו של דבר ביטל חיוב זה בהדגישו כי אין להטיל הוצאות אלה באופן חריג אלא במקרים נדירים. כתוצאה מכך, הערעור הביא לכך שנפסקו לעובד פיצויים, והמעסיק חויב בהוצאות נוספות.