עת"מ 44974-01-12

תקציר

העותר, בעל שליטה בחברה שנקלעה לקשיים כלכליים, ערער על הליכי האכיפה המנהלית של העירייה המשיבה לגביית חובות ארנונה. העותר טען כי המשיב עיכב את ההליכים, מה שהוביל להגדלת סכום החוב. הרקע נגע לחשבונות מס ונכסים מניבים, כאשר המשיב רשם שעבוד על דירת העותרת בשנת 2005. העותר הפקיד את מלוא סכום החוב בשנת 2010 לצורך סגירת תיק ההוצאה לפועל, אך ערער על הסכום שדרש המשיב, מה שהוביל להחלטת רשם ההוצאה לפועל בשנת 2012. העותר טען כי מעשיו של המשיב היו במרמה וביקש לעצור את ההליכים, ואילו המשיב טען לעיכוב התשלום ואי מיצוי הסעדים המשפטיים על ידי העותר. בית המשפט לא מצא טעם בטענות העותר, ציין את דרישות המשיב ופעולותיו לגביית חובות, ודחה את העתירה. השופט העדיף להכריע לגופו של עניין ולא לדחות אותו בשל השיהוי של העותר בהגשה, וכן פסק נגד טענת השיהוי של העותר, וקבע כי מעשיו של המשיב היו חוקיים וסבירים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי תקופת ההתיישנות אינה חלה, והמשיבה פעלה כראוי במאמצי הגבייה המנהליים שלה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.