ע"א 33/75

תקציר

פסק הדין עוסק בשני ערעורים על החלטות של השופט לוינברג מבית המשפט המחוזי. החברה המשיבה ביקשה להפקיע לשימושה העצמי שטח הידוע כאזור התצוגה בתל אביב, שבו שכנו מספר מפעלים. המערערים, שהיו בין הצדדים המופקעים, פנו לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את הפיצויים המגיעים להם. במהלך הדיון הודיע השופט לוינברג על כוונתו למנות חוקר, מר זרניצקי, בהתאם לתקנה 138 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963, שיסייע בקבלת דוחות על שמאות מקרקעין בגין ההפקעה. בא כוח המערערים, עו"ד מר גרוסמן, התנגד למינויו של מר זרניצקי, בטענה כי הוא נעדר משוא פנים בהיותו קשור לחברה המשיבה. מר גרוסמן ביקש לתקן את פרוטוקול הדיון כך שיכלול את התנגדותו, שנדחתה על ידי השופט. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערים בשני הערעורים. בית המשפט קבע כי השופט שגה בכך שלא תיקן את הפרוטוקול כך שיכלול את התנגדותו של מר גרוסמן, שהייתה חלק מהותי וחשוב בדיון. עוד קבע בית המשפט כי היה על השופט לנהל את בירור מינויו של מר זרניצקי בנוכחות הצדדים, שכן הוא מהותי לקיומו של דיון הוגן. החקירה הפרטית שביצע השופט הפרה כללים פרוצדורליים והיוותה חריגה מהעיקרון של קיום משפט בפומבי. יתר על כן, בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות של שמירה על אווירה מכבדת ונטולת פניות במהלך הדיונים, וציין כי השופט לוינברג לא ניהל את המשפט בסבלנות ובכבוד הנדרשים. מינויו של מר זרניצקי כחוקר וכל פעולה שננקטה על ידו בוטלו, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון מחודש בפני הרכב אחר, כאשר המשיב יישא בהוצאות המשפט של המערערים.