ת"א 19126-07-13

תקציר

בהסכם הפשרה מיום 1.8.2013, שנערך בין התובע, שרכש דירה מהנתבעים, לבין הנתבעים עצמם, נקבע כי התובע יודיע האם ברצונו לשדרג את דירתו הנוכחית לדירה א' או ב'. לאחר הודעתו יוכלו הנתבעים למכור את יתרת הדירה. התובע היה אמור לשלם את יתרת מחיר דירתו המקורית לבא כוח הנתבעים, ואילו הנתבעים יספקו לתובע ערבות בנקאית. עוד הוסכם כי כל המחלוקות הקיימות בנוגע לשדרוג הדירה יוכרעו בבית המשפט, ושני הצדדים שמרו על תביעותיהם וזכויותיהם. התובעת ביקשה לקבל את החזקה בדירה המשודרגת לאחר תשלום יתרת החזקה, אך השופטת דחתה בקשה זו מאחר שבהסכם לא צוין דבר לגבי החזקה. פרשנותה של התובעת סותרת גם על ידי הנתבעים, שטענו כי לא ויתרו על זכותם לבקש את ביטול המכירה. באשר לערבות הבנקאית, פסק השופט לטובת התובע כי על הנתבעים להעמיד ערבות חדשה, שכן הישנה לא עמדה בהחלטה הקודמת של בית המשפט. יש לשלם את הסכום בשקלים, בהתאם לשער הדולר במועד תשלומי הדירה, ובערבות יש לציין את התאריך הנכון של הסכם הרכישה. לבסוף, סירב השופט לבטל את מינויו של שמאי המקרקעין, שחוות דעתו נחוצה לפתרון המחלוקות הכספיות בין הצדדים, והורה לנתבעים להימנע ממכירת הדירה עד להודעה חדשה.