רע"א 16461-02-26

תקציר

בבקשת רשות ערעור זו, בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת תמר בר-אשר) דן בבקשתו של יניב דרוויש (להלן: "המבקש") לערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים, בה ניתנה לו רשות להתגונן מפני בקשה לביצוע שטר, בכפוף להפקדת סך של 11,800 ₪. המבקש טען כי הוא מתקשה להפקיד את הסכום הנדרש בשל מצבו הכלכלי הדחוק, בהיותו אב לתשעה ילדים והכנסה משפחתית נמוכה. **ניתוח משפטי:** 1. **סמכות בית המשפט המחוזי לדון בבקשת רשות הערעור:** * המשיבה טענה כי בית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בבקשת רשות הערעור, מאחר שההחלטה ניתנה על ידי רשם שאינו רשם בכיר. * בית המשפט דחה טענה זו, תוך הסתמכות על סעיף 96(א1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. סעיף זה קובע כי החלטה אחרת של רשם בכיר, דינה לעניין ערעור כדין החלטה אחרת של בית המשפט שבו הוא משמש רשם בכיר, ובמקרה זה, בקשת רשות ערעור על החלטת רשם בכיר בבית משפט שלום נדונה בבית המשפט המחוזי. 2. **הגשת ראיות חדשות בשלב הערעור:** * המשיבה טענה כי טענות המבקש בעניין מצבו הכלכלי הדחוק והראיות התומכות בכך הוגשו לראשונה בשלב הערעור, ועל כן אין להתירן. * בית המשפט קבע כי נושא המצב הכלכלי לא נדון באופן ישיר בבית משפט השלום, וכן הודה כי המבקש, שלא היה מיוצג בבית משפט השלום, לא הציג ראיות לכך. * על פי תקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ככלל, לא ניתן להגיש ראיות חדשות בבית המשפט לערעור. אף שניתן להתיר זאת בנסיבות חריגות, המבקש לא הגיש בקשה לעשות כן. * עם זאת, מכיוון שנושא סכום הפיקדון לא נדון באופן מפורש בבית משפט השלום, בית המשפט סבר כי יהיה זה נכון לדון בכך מחדש בערכאה קמא. 3. **הבחנה בין הפקדת עירבון לצורך ערעור להפקדת עירבון בעקבות מתן רשות להתגונן:** * **החידוש המשפטי המרכזי בפסק הדין** טמון בהבחנה הברורה שעורך בית המשפט בין תכלית ההפקדה של עירבון בהליך ערעור לבין תכלית ההפקדה של עירבון לאחר מתן רשות להתגונן. * **עירבון לצורך ערעור (תקנה 135):** מטרתו להבטיח את הוצאות המשיבים, במקרה שהערעור יידחה. זהו עירבון הנחשב חובה, ואי הפקדתו עלול להביא למחיקת הערעור. עם זאת, בית המשפט רשאי לפטור מהפקדתו או להפחיתו, אך רק במקרים חריגים, כאשר סיכויי ההצלחה של הערעור טובים ומבקש הפטור הראה כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר את ההפקדה. הפסיקה בנושא זה מדגישה כי המשיב כבר זכה בדין בערכאה קודמת, ולכן יש הצדקה להבטיח את הוצאותיו. * **עירבון בעקבות מתן רשות להתגונן:** בניגוד לעירבון בערעור, חיוב בהפקדת עירבון כאשר ניתנת רשות להתגונן **אינו נעשה כדבר שבשגרה**. חיוב כזה ייעשה רק במקרים בהם בית המשפט מוצא שההגנה שהציג הנתבע היא **"דחוקה מאוד עד שכמעט אין בפיו הגנה אפשרית"**. כלומר, בית המשפט "עושה חסד" עם הנתבע בכך שהוא נותן לו רשות להתגונן, ורק אז ניתן להתנות זאת בהפקדת ערובה. לעומת זאת, אם נמצא כי הנתבע הצביע על הגנה אפשרית וסבירה, בית המשפט לא יחסום את דרכו לבירור טענותיו באמצעות קביעת תנאים או ערובות שיסכלו את אפשרותו להתגונן. פסיקה זו מדגישה את העיקרון שאין לסכל את זכות הגישה לבית המשפט על ידי קביעת תנאים או ערובות שהנתבע אינו יכול לעמוד בהם. 4. **החלטה:** * בית המשפט קיבל את הערעור במובן זה שהעניין הוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן מחדש את נושא ההפקדה וסכומה. * הצדדים יקבלו הזדמנות לטעון בעניין, בין בעל פה ובין בכתב, לפי החלטת בית משפט השלום. * לא נפסקו הוצאות. **סיכום:** פסק הדין מדגיש הבחנה מהותית בין שני סוגי הפקדות כספיות בהליכים אזרחיים: הפקדת עירבון בערעור, שמטרתה הבטחת הוצאות, לעומת הפקדת ערובה לאחר מתן רשות להתגונן, המהווה חריג ולא כלל, והיא מוצדקת רק כאשר ההגנה המוצגת היא קלושה ביותר. הגישה המקלה יותר בהקשר של רשות להתגונן נועדה למנוע סיכול של זכות הגישה לבית המשפט עבור נתבעים עם טענות הגנה בעלות פוטנציאל, גם אם הם מתקשים כלכלית. ההחלטה להחזיר את הדיון לבית משפט השלום נובעת מהעובדה שסוגיית סכום ההפקדה לא נדונה באופן מלא בערכאה קמא.