ת"א 19811-10-19

תקציר

התובע, שהיה בעל חנות נעליים, תבע את חברת הביטוח הנתבעת לפיצוי על פי פוליסת ביטוח עסק, בעקבות פריצה לכאורה בה נגנב מלאי בשווי 120,000 ₪. עם זאת, הנתבע הכחיש את האחריות וטען כי קיים ספק סביר לגבי התרחשות הפריצה, וכי התובע מסר פרטים כוזבים בכוונת מרמה. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי הצדדים ומצא כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הראשוני המוטל עליה בהוכחת קיומו של "תיק ביטוח". עדותו של התובע הייתה כללית ולא עקבית, ולא הביאה ממצאים עובדתיים. בנוסף, חוות דעת המומחה שהציגה התובעת נערכה זמן רב מדי לאחר האירוע, נעדרה נתונים רלוונטיים, וגברה על חוות הדעת המנומקת והמקבילה שהציגה הנתבעת. זאת ועוד, עדותו של אבי התובע לא שכנעה את בית המשפט בהתרחשות הפריצה, במיוחד בכל הנוגע למערכת האזעקה ולהשתלשלות האירועים. גם עדותו של האב לא עלתה בקנה אחד עם עדותו של התובע, מה שפגע עוד יותר באמינותה. עוד ציין בית המשפט כי התובעת נמנעה מלזמן עדים רלוונטיים, וכי הסבריה בנוגע לפריצה היו מעורפלים ולא נתמכים בראיות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את התביעה, וקבע כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את קרות האירוע הביטוחי או את היקף הנזק. התובע חויב לשלם לנתבע את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.