בש"פ 10713/06

תקציר

פסק הדין הנדון הוא תוצאה של ערעור על החלטה לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים. המערער הואשם במספר עבירות, בהן קשירת קשר לביצוע פשע, פריצה וכניסה, גניבה, הצתה, היזק בזדון וסחיטה באיומים. סעיפי האישום נובעים ממזימה לכאורה לסחוט בעל עסק להעסיק את המערער או שותף לקנוניה כשומר על ידי ביצוע עבירות נגד העסק ואיום בפעולה נוספת אם דרישותיו של המערער לא ייענו. בית המשפט המחוזי נעתר תחילה לבקשת המעצר, תוך שהוא מצטט ראיות לכאורה למעורבותו של המערער וחשש למסוכנותו הפוטנציאלית לציבור ולשיבוש הליכי משפט. המערערת ערערה על החלטה זו, אך בית המשפט דחה את הבקשה, מה שהוביל לערעור הנוכחי. עיקר הטענות שהעלה המערער נוגעות למשקל הראיות, לכשלים בחקירה ולהפליה בהחלטת המעצר לעומת היחס לשותפיו לכאורה. עם זאת, השופט דוחה את הערעור, מסכים עם הערכת בית המשפט המחוזי את הראיות ולא מוצא עילה להתערב בהחלטתו. השופט מדגיש כי סחיטה באיומים היא עבירה חמורה והחשש מפני מסוכנותו הפוטנציאלית של המערער ושיבוש הליכי משפט תקפים, במיוחד לאור הרשעתו הקודמת בהפרת צו דין. זאת ועוד, השופטת מציינת כי הבדלי היחס בין המערער לשותפיו הצעירים מוצדקים בשל גילם והיעדר רישום פלילי. השופט מגיע למסקנה כי הערעור אינו ראוי, וצו המעצר המקורי עומד בעינו.