פש"ר 7561-12-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשת נאמן לבטל שני הענקות של זכויות קניין שניתנו על ידי חייב. החייב העביר את הזכויות בקומה התחתונה של הנכס לבתו בשנת 2012 ואת הזכויות בקומה העליונה לבנו בשנת 2016. החלטת בית המשפט מתמקדת בעיקר בשאלה האם מענקים אלה תקפים או שיש לבטלם משום שהחייב פשט רגל. על פי הפקודה, מענקים שניתנו בתוך שנתיים מפשיטת רגל ניתנים לביטול ללא הוכחת חדלות פירעון, ואילו מענקים שניתנו בין שנתיים לעשר שנים קודם לכן דורשים הוכחת חדלות פירעון. בית המשפט מקבל את נטל ההוכחה הראשוני המוטל על הנאמן כי המענקים נופלים בקטגוריה אחרונה זו. המחלוקת המרכזית נוגעת ליסוד השלישי הנדרש לביטול מענק, והוא קיומו של "מענק". בית המשפט מוצא כי החייב אכן "העניק" את זכויותיו הרכושיות, והעביר אותן לילדיו. יתר על כן, החייב לא הצליח להוכיח כי בעת מתן מענקים אלה הוא היה סולבנטי ויכול היה לפרוע את חובותיו מבלי להזדקק לנכס. כתוצאה מכך, בית המשפט פוסק כי המענקים הן לבת והן לבן בטלים. בנוסף, בית המשפט דן בחריגי תום הלב והתמורה החשובה לביטול מענק. נמצא כי לא הבת ולא הבן פעלו בתום לב, שכן ידעו על קשייו הכלכליים של החייב. בית המשפט גם קובע כי אף אחד מהם לא סיפק תמורה בעלת ערך למענקים. טענות החייב להפך לא היו אמינות ואף היו סותרות בהליכים משפטיים שונים, תוך שימוש בדוקטרינת ההשתק השיפוטי. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל, שכן הוא הוכרז פושט רגל כבר בשנת 2018, אך הוא נעתר לבקשה לבטל את הענקת הזכויות הרכושיות, ובלבד שזכויות אלה ניתנות לחיוב. עוד מודגש בהחלטה, כי כל בקשה של הנאמן והנושה תוגש בטופס המתאים.