ע"פ 14743-08-23

תקציר

בפסק דין מקיף זה בחן ערכאת הערעור ביטוב לעומק את התיק נגד המערער, שהואשם בתקיפה ובאיומים על בת זוגו לשעבר. לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות, העדויות והטיעונים המשפטיים, החליט בית המשפט לדחות את הערעור על הסף, תוך שהוא מאשרר את הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא. ההחלטה מאשרת מחדש את העיקרון השיפוטי המבוסס, לפיו בתי משפט לערעורים מתערבים רק לעתים רחוקות בממצאים העובדתיים ובהערכות המהימנות של בתי המשפט קמא, אלא אם כן נסיבות חריגות מצדיקות פעולות כאלה. התיק נסוב סביב טענות למפגש אלים, כאשר המתלוננת מסרה למשטרה הצהרות שונות מעדותה בבית המשפט. בית המשפט קמא בחר לתעדף את הודעותיה במשטרה, תוך ציון עקביות ומהימנות, הנתמכות באישושים שונים כגון עדויות עדים וראיות וידאו. המערער ערער על קביעת המהימנות, על הטיפול בראיות, ועל הסיווג המשפטי של יחסיו עם המתלוננת כיחסים של בני זוג, כל אלה נדונו בקפדנות ונדחו על ידי ערכאת הערעור. יתר על כן, בית המשפט דחה את טענות המערער בדבר אכיפה בררנית, מחדלי חקירה והצורך בראיות חדשות בנוגע לבריאותה הנפשית של המתלוננת, בנימוק של היעדר ראיות משכנעות והצדקה. בגזר הדין מצא בית המשפט קמא כי פעל במסגרת שיקול דעתו, וציין את היעדר מאמצי השיקום של המערער, התנערותו העקבית מאחריות והיעדרם של גורמים מקלים המצדיקים בדרך כלל הקלה, כגון הליך טיפולי משמעותי. פסק הדין גרר השוואות למקרים דומים אחרים כדי להצדיק את גזר הדין, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי קביעותיו של בית המשפט קמא היו מנומקות היטב ותואמות את אמות המידה השיפוטיות. לפיכך, אישר בית המשפט הן את ההרשעה והן את גזר הדין, תוך הדגשת חשיבות ההגנה על נפגעות אלימות במשפחה ואכיפת ענישה מחמירה בגין עבירות מסוג זה. פסק הדין, שניתן ביום 24.11.2024, היה פסק דין משותף של השופטת הבכירה מיכל ברנט והשופטים שרון צנזיפר הלפמן ועמית מיכלס, שדחה את הערעור על כל היבטיו, ובכך אישר את החלטתו הראשונית של בית משפט קמא.