עמר"מ 10913-02-16

תקציר

הערעור מתייחס לצעדים המשמעתיים שננקטו נגד אברהם הרוש, עובד מחלקת התברואה בעיריית תל אביב, בעקבות הרשעתו בעבירות סמים. הרוש הורשע בגידול סמים מסוכנים ובהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, ונידון למאסר. בעקבות זאת הגישה נגדו העירייה הליכים משמעתיים, שהסתיימו בנזיפה ובפיטורים מיידיים, תוך שמירה על זכויותיו הממוניות שצבר. הרוש ערער על פסק הדין המשמעתי וטען כי הסנקציות אינן סבירות ואינן מידתיות ביחס לעבירה. עם זאת, בית הדין לערעורים אישר את החלטת בית הדין המשמעתי. נמצא כי חומרת העבירות של הרוש, שכללו הקמת מעבדת סמים, גברה על גורמים כמו משקלם הנמוך של הסמים שנתפסו ותפקידו הזוטר בעירייה. בית הדין הדגיש כי אמצעי המשמעת שימשו לתפקיד מניעתי ונועדו לשמור על אמון הציבור בשירות המדינה. גם נסיבותיו האישיות של הרוש, לרבות מצבו הכלכלי והמשפחתי, נשקלו אך לא נחשבו עילה מספקת להפחתת הסנקציות. בית המשפט הדגיש את חומרתן של עבירות הסמים ואת השפעתן הפוטנציאלית על תפיסת הציבור את שירות המדינה, במיוחד לאור מעמדו של הרוש כעובד ציבור. ככלל, החלטת בית הדין המשמעתי נמצאה סבירה, כאשר הסנקציות היו מידתיות ביחס לעבירות. לפיכך, הערעור נדחה, ופסק הדין המשמעתי המקורי אושר.