ע"א 7561/20

תקציר

התיק סובב סביב עסקת נדל"ן במסווה של מתנה להעלמת מס, כאשר האותנטיות של ההסכם שנויה במחלוקת. המערערת ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי שקבע כי הסכם המתנה בטל בשל היותו למראית עין בלבד, במטרה להקטין את חבות המס שלא כדין. המשיב טען כי ההסכם זויף, אך בית המשפט המחוזי מצא ראיות התומכות בקיומו של חוזה לגיטימי למכירת הקרקע, גם אם במסווה של מתנה. בית המשפט קבע כי הסכם המתנה בטל לפי סעיף 13 לחוק החוזים, המבטל חוזים שנכרתו למראית עין. פסק הדין הותיר את תוקפו של הסכם המכר עמום, והצביע על כך שהוא עשוי להיות בטל גם על סמך סעדים שניתנו, כגון ביטול ייפוי הכוח וביטול הערת אזהרה. עם זאת, פרשנות זו נעדרת בסיס בפסיקה, שכן הגישות המשפטיות הקיימות מציעות לבחון את תוקפו של ההסכם האמיתי בנסיבות העניין ולא לבטלו אוטומטית בשל הצגתו הבלתי חוקית. הערעור הביא לביטול הצווים בעניין ייפוי הכוח והערת ההתראה, תוך הדגשה כי בית המשפט המחוזי לא התייחס במפורש לתוקפו של הסכם המכר, ואף לא לסוגיית התשלום, שנותרה בלתי פתורה. לפיכך, הערעור התקבל, והותיר את גורלו של הסכם המכר ללא דיון נוסף. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וההחלטה הבהירה כי אין בפסיקת הסכם המתנה בטל כדי לפסול מטבעו את הסכם המכר, הדורש בדיקה מעמיקה יותר.