בג"צ 218/85
פסק-דין עליון
תקציר
בג"ץ עסק בהסדר טיעון בין עותר שהואשם בעבירות סמים והחזקת נשק, לבין התביעה. במסגרת הסדר הטיעון הודה העותר בעבירות סמים בתמורה לכך שהתביעה תבטל את אישומי הנשק. יומיים לאחר מכן חזרה בה התביעה מהעסקה לאחר שגילתה את הקשר של העותר לעציר אחר הקשור לנשק, בטענה כי נדרש יחס זהה לשני הנאשמים. בית המשפט בחן את אופיים המחייב של הסדרי טיעון, והכיר בהם כהסכמים שיכולים לכלול אלמנטים חוזיים ומנהליים כאחד. עם זאת, בית המשפט סבר כי לתביעה שיקול דעת לסגת מהסכמים כאלה אם האינטרס הציבורי מחייב זאת. מקרה זה דרש איזון בין אמינות הממשלה, מטרות התביעה הפלילית ואינטרס ההסתמכות של הנאשם. הסדרי טיעון אמנם מחייבים, אך הצורך לשמור על אמון הציבור ולהבטיח יחס הוגן לנאשמים יכול לאפשר את ביטולם. ריבית הציפייה של העותר נחשבה מינימלית בהתחשב בפרק הזמן הקצר של ההסתלקות, ובית המשפט מצא את פעולות התביעה סבירות. משכך, נדחתה העתירה לאכיפת הסדר הטיעון, תוך הדגשה כי הפגיעה המינימלית באינטרסים של העותר גוברת על הצורך בפרקטיקות העמדה לדין שוויוניות.
בג"צ 218/85 תקוה ארביב נ' פרקליטות מחוז תל אביב, עליון (3.4.1986)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.