ת"א 20540/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תביעת גמלה שהגיש בנק לאומי נגד חברת הביטוח הפניקס. הטענה נובעת מתאונת דרכים שאירעה ב-1 באפריל 2004, בה נפגע משה שניאור, עובד הבנק. כמעסיק, הבנק שילם את שכרו הרגיל של שניאור במהלך החלמתו וכעת הוא מבקש פיצוי מחברת הביטוח, שביטחה את הרכב בו נסע שניאור בעת התאונה. השופט פוסק לטובת הבנק, ומכיר בזכותו להטבה כצד כפוף לפי חוק גמלת נזקי גוף. עם זאת, סכום השיפוי מוגבל לפיצוי ששניאור עצמו היה מקבל מחברת הביטוח. סכום זה מחושב בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, המתחשב בתקרת השכר ובניכויי מס הכנסה. השופט קובע כי העלות בפועל לבנק שכרו של שניאור, לרבות תשלומים נלווים ותנאים סוציאליים, אינה מהווה גורם רלוונטי בחישוב סכום השיפוי. במקום זאת, יש לשקול רק אלמנטים שהוכרו בפסיקה כברי פיצוי לנפגע. תקדים השופטת נאות פרי, המבחין בין רכיבי שכר הקשורים להיעדרות העובד לבין אלה שאינם קשורים, מאומץ אף הוא בפסק דין זה. לפיכך, תשלומים מסוימים, כגון שכר לימוד ודמי חופשה, אינם נכללים בחישוב. עם זאת, רכיבים אחרים כמו דמי נסיעה יומיים נחשבים לחלק בלתי נפרד משכרו של שניאור ונכללים. שכרו ברוטו של שניאור בסך 33,421 שקל נקבע כבסיס לשיפוי, כאשר הניכויים מבוצעים בגין מענקים ששולמו ללא קשר להיעדרותו. מסכום זה מנוכה מס הכנסה בשיעור של 25%. בהתחשב בהיעדרותו של שניאור למשך 29 יום, סכום השיפוי הכולל מחושב כ-15,207 שקל, שעל חברת הביטוח לשלם לבנק. סכום זה כפוף להפרשי הצמדה וריבית שנצברו החל מיום 1.5.2004 ועד ליום השלמת התשלום. חברת הביטוח אחראית גם להוצאות המשפטיות של הבנק, המוערכות בכ-2,000 שקל בתוספת מע"מ. לסיכום, השופט מורה לנתבע לפצות את התובע, בנק לאומי, בסך של 15,207 ₪, בתוספת ריבית והוצאות, כמפורט לעיל. החלטה זו מתקבלת בהעדר שני הצדדים והיא סופית, בהינתן ההסכמה לנהל את ההליך באופן מקוצר.