בש"פ 4930/23

תקציר

השאלה הניצבת בפני בית המשפט היא האם צווים שיפוטיים, כגון צווי האזנת סתר, צווי חיפוש וצווי חיפוש, מהווים "חומר מודיעיני" הפטור מהכלל של מתן זכות עיון ברישומי חקירה. בית המשפט קבע כי יש לפרש את המונח "חומר מודיעיני" בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי כך שיכלול, במקרים המתאימים, צווים שיפוטיים שניתנו במהלך החקירה. בית המשפט הסביר כי אף שבית המשפט אינו "רשות מודיעינית", צווים שיפוטיים יכולים להיחשב כחומר מודיעיני שנאסף או נרשם על ידי רשות מודיעין. חשיפת מידע כזה עלולה לסכן את עבודת מערך המודיעין ואת תכליתו של תיקון 75, שמטרתו להגביל את חשיפת חומרי המודיעין. בית המשפט הדגיש כי הקביעה כי הצווים מהווים חומר מודיעיני אינה מונעת מההגנה להגיש בקשה לעיון בחומר החקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט יבחן בקשה כאמור על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 74(א)(2), דהיינו, האם החומר מתייחס לעובדות שהוצגו בכתב האישום, לתוכן העדות, לראיות או למהימנותו של עד מפתח. באשר לרמת הפירוט הנדרשת ברשימת חומרי החקירה שהוצגו להגנה, קבע בית המשפט כי על התביעה לספק כותרת כללית לצווים, כגון "פעולת איתור" או "פעולת חקירה שלא בוצעה", ולא לנקוב במפורש בשמם כ"צווים". על המשטרה והפרקליטות לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לאופי החומר והחשש מחשיפתו. בית המשפט הבהיר כי החלטה זו משקפת את המציאות הנוכחית ועשויה להיבחן מחדש בעתיד בשל שינויים טכנולוגיים ופיתוחים אחרים. בית המשפט הדגיש כי החלטתו אינה משפיעה על החובה המוטלת על התביעה לכלול ברשימת חומרי החקירה מסמכים המוגשים לבית המשפט לצורך בקשה לצו. לבסוף, דחה בית המשפט את הערעור והדגיש כי החלטתו עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק העומדת מאחורי תיקון 75, המבקש לאזן בין צמצום החשיפה לשיטות חקירה לבין זכותם של הנאשמים להליך הוגן.