ע"ע 394/06

תקציר

בית המשפט מצא כי מעסיקה היחיד של המערערת היה המדינה. המערער, שהחזיק באזרחות כפולה ישראלית ודרום אפריקאית, עבד בדרום אפריקה כשכיר מקומי, ולא כעובד ישראלי מקומי, ולפיכך לא מילא אחר תנאי העסקתו כעובד ישראלי מקומי. בית הדין מצא כי העסקתו של המערער כעובד מקומי הייתה ראויה, וכי העסקתו כעובד ישראלי מקומי לא הייתה אפשרית בשל מגבלות דיפלומטיות, ומשום שהמערער החזיק באזרחות דרום אפריקאית. עוד מצא בית המשפט כי טענת ההפליה של המערער אינה תקפה, שכן קיימים הבדלים מהותיים בין נסיבותיו של המערער לבין אלה של הקבוצה אליה השווה את עצמו. כמו כן, נמצא כי המדינה לא פעלה בחוסר תום לב, ועל חוזה העבודה חל הדין הדרום אפריקאי, ולא הדין הישראלי. לבסוף, מצא בית המשפט כי לא היו נסיבות המצדיקות את החלת הדין הישראלי על חוזה העבודה מכוח עקרון תקנת הציבור, ועל כן המדינה לא הייתה חייבת לשלם למערערת דמי חופשה כלשהם. משכך, נדחה ערעורו של המערער, וערעורה הנגדי של המדינה התקבל. המערערת חויבה לשלם 5,000 ₪ כל אחת למדינה ולאל על בגין הוצאותיהן.