ע"א 2606/10

תקציר

המערער, שהיה חייב למעלה מ-36 מיליון ש"ח, הגיש בשנת 2009 בקשה לפשיטת רגל וכינוס נכסים על נכסיו, אשר ניתנה על ידי בית המשפט. אלא שבתוך חצי שנה שינה את דעתו וביקש לבטל את הצו, בטענה שיוכל להגיע להסדר עם נושיו. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את בקשתו, והביא את המערער לערער על ההחלטה. הערעור, בקשה לדחייה, הגיע למסקנה כי בקשת המערער נעדרת שחר. בית המשפט קבע כי צו הכינוס הראשוני, שניתן לפני למעלה משנה, צריך לעמוד, שכן נימוקי המערער לביטול הכרזתו על פשיטת רגל אינם מספיקים. היוזמה לבטל הליכי פשיטת רגל אינה מוטלת לא על פושט הרגל ולא על הנושים לאחר שהחלו. יתר על כן, טענתו של המערער כי נפגעה יכולתו לעסוק בעריכת דין לא הייתה מפורטת או מנומקת דיה. לפיכך, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות, שכן לא התבקשה תגובה. החלטה זו התקבלה על בסיס תמונת המצב הנוכחית, כאשר בית המשפט הדגיש כי הצדדים מילאו אחר צו הכינוס הקיים במשך למעלה משנה וחצי.