המ"ש 3075-01-24

תקציר

בית המשפט דחה את בקשתו של המבקש להארכת מועד להישפט על דו"ח מהירות שקיבל. המבקש טען כי לא ידע על קיומו של הכרטיס עד שהלך לחדש את רישיונו, כי מצלמת א3 ששימשה לתיעוד העבירה שלו אינה אמינה, וכי לא קיבל את הדואר הרשום המודיע לו על הכרטיס. עם זאת, השופט מצא כי המבקש שילם את הכרטיס, אשר לפי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי נחשב הודאה באשמה. תשלום זה, יחד עם השיהוי של המבקש בהגשת הבקשה למשפט חוזר – הוא שולם בפברואר 2023 אך הבקשה הוגשה רק בינואר 2024 – גורעים מתביעותיו. השופט גם לא מצא כל הצדקה לטענותיו האחרות של המבקש, וציין כי לא הביא כל ראיה או הסבר שיגבה אותן. השופט הדגיש את חשיבותו של עקרון הסופיות בדיונים וקבע כי במקרה זה האינטרס הציבורי גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש. לפיכך, בקשת הארכת המעצר נדחתה שלא בנוכחות הצדדים.