עפ"ג 45585-11-20

תקציר

השופטים פסקו לטובת הערעור וקבעו כי העונש המקורי חרג באופן משמעותי מרמות הענישה המקובלות במקרים דומים, ואינו משקף את חומרת העבירות שבוצעו. הם הדגישו את אופיו המתפתח של האירוע, שבמסגרתו היכה המשיב את המתלוננת, איים על חייה בסכין ולבסוף פצע אותה באמצעותה. השימוש בסכין ומיקום הפציעה בראש היו גורמים מרכזיים בהחלטתם. בעוד שנבחנו נסיבותיו הייחודיות של המשיב, היעדר עבר פלילי ועמדת המתלונן, סברו השופטים כי גזר הדין המקורי אינו מאזן כראוי בין כל הגורמים הרלוונטיים, ובפרט עקרון ההלימות. הם הפנו למספר מקרים קודמים כדי להמחיש את החריגה ממדיניות הענישה המקובלת, תוך הדגשת הצורך בהחמרת הענישה בתיקי אלימות במשפחה כדי להשיג הרתעה ולשקף את חומרת הפגיעה הנגרמת. השופטים הגיעו למסקנה כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות החמרת העונש, והגדילו את תקופת המאסר של המשיב לתשעה חודשים, החל ממועד מעצרו. פסק דין זה, הם הדגישו, עדיין מהווה הקלה, במיוחד בהתחשב במועד השחרור הצפוי, אך היה הכרחי כדי לשמור על עקרונות הצדק.