ת"א 4910-07-25

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בעניין פלוני ואח' נ' הנהלת בתי המשפט ואח' (ת"א 4910-07-25) **מבוא:** פסק דין זה עוסק בבקשה לסילוק על הסף של תביעה הצהרתית, בה ביקשו התובעים, אשר שימשו כעדים בהליך משפחתי קודם, להצהיר על בטלותן של קביעות שנפסקו נגדם בפסק דין חלוט. הקביעות הללו ייחסו להם התנהלות בעייתית במישור האתי והפלילי, וקבעו כי הם שיתפו פעולה בזיוף צוואה. בית המשפט (כבוד השופט נפתלי שילה) קיבל את הבקשה לסילוק על הסף ודחה את התביעה, תוך שהוא מסתמך על דוקטרינת סופיות הדיון, עקרונות היעילות הדיונית, והגנה על עצמאות השפיטה. **המסגרת הנורמטיבית והעיקריים המשפטיים:** 1. **סילוק על הסף (תקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018):** * תקנה 41(א) מאפשרת לבית המשפט לסלק תביעה על הסף בארבעה נימוקים עיקריים: העדר עילת תביעה, תביעה טרדנית או קנטרנית, הימנעות בלתי מניחה את הדעת מקיום הוראה או החלטה של בית המשפט, ו"כל נימוק אחר". * בית המשפט מדגיש כי סילוק על הסף הוא **סעד קיצוני** המשפיע על זכות הגישה לערכאות, ולכן שמור למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. יש להוכיח כי גם אם יוכחו הטענות, אין אפשרות קלושה לזכות בסעד המבוקש. 2. **זכות הערעור של צדדים שלא היו בעלי דין פורמלי (עניין צירינסקי ובג"ץ 188/96):** * ההלכה המרכזית שנדונה בהרחבה היא זו שנקבעה בעניין **צירינסקי**. שם נקבע כי עד שלא היה צד להליך, גם אם נפגע שמו הטוב מהתבטאויות בית המשפט, **אינו יכול לערער** על ההחלטה הפוגעת או לקבל סעד דרך בג"ץ. * הנימוקים העיקריים לכך הם: * **אין "הליך" נגד העד:** הקביעות נגדו אינן מהוות "פסק דין" במובן המשפטי הפורמלי. * **סופיות הדיון:** פתיחת מסלול עוקף לתקיפת החלטות שיפוטיות תפגע בעקרון סופיות הדיון. * **עצמאות השפיטה:** יש להגן על חופש הביטוי של שופטים במסגרת הליכים משפטיים, גם אם הדבר כרוך בפגיעה בשמו הטוב של אדם. הפגיעה נחשבת "נסבלת" כאשר היא נדרשת להגנה על ערך חיוני אחר. * **אינטרס ציבורי:** שמירה על עצמאות שיפוטית גוברת על זכותו של פרט לשם טוב במקרים מסוימים. * בית המשפט מפנה גם לפסיקות נוספות (חסן, נתניהו, א.י.ז.י אבו אחזקות, צ'רנוי, הוניגבוים, דרדיקמן) שמחזקות את העיקרון לפיו רק "צד" להליך, או מי שזכותו ה"הופלדיאנית" נפגעה באופן ממשי, יכול לערער או לקבל סעד. עצם הפגיעה בשם טוב או אינטרס אינה מספיקה. 3. **חריגים אפשריים - עניין אורמן (ה"פ 847/05):** * התובעים ניסו לבסס את תביעתם על פסק דין בעניין אורמן, בו כן ניתן סעד הצהרתי לעד מומחה ששמו הטוב נפגע. * בית המשפט מבחין באופן ברור בין עניין אורמן למקרה הנדון: * **מהותיות הקביעות:** בעניין אורמן, הקביעות הפוגעניות היו בנוגע לשאלה צדדית יחסית (ביקור בנכס, אינטרס). לעומת זאת, במקרה הנדון, הקביעות בדבר זיוף הצוואה וחוסר מהימנות התובעים הן **קרדינליות** לתוצאת פסק הדין והכרחיות להכרעה. * **פגיעה בפסק הדין:** בעניין אורמן, העד לא ביקש לפגוע בפסק הדין המקורי. במקרה הנדון, ביטול הקביעות נגד התובעים היה **מעקר את פסק הדין מתוכן**, שכן הוא דן כולו בזיוף הצוואה ובחלקם של התובעים בו. 4. **עניין בלאס (ע"א 4055/13):** * בית המשפט מרחיב את הניתוח עם פסק הדין בעניין בלאס, שם אושרה דחייה על הסף של תביעה שביקשה לבטל קביעה מהותית בפסק דין שפגעה בשמו הטוב של עד. בית המשפט העליון קבע כי מדובר בניסיון לתקוף קביעה מהותית ויסודית שפסק הדין נשען עליה, ולכן אין לאפשר בירור כזה. בית המשפט מציין כי הדברים יפים גם למקרה הנדון, אף שמדובר בהליך אזרחי ולא פלילי. 5. **שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב דיוני:** * בית המשפט מציין כי התובעים הסתירו מבית המשפט שהגישו בקשות להארכת מועד לערעור על פסק הדין ונדחו, וכן ערעור על החלטות אלו. התנהלות זו נתפסת כחוסר תום לב. * בנוסף, התובעים ניסו לטעון כי אינם מבקשים לשנות את תוצאת פסק הדין, אך בית המשפט קובע כי הדבר אינו אפשרי, שכן לא ניתן להפריד את הקביעות נגדם מליבת פסק הדין העוסק בזיוף. 6. **הליכים משמעתיים:** * בית המשפט מפנה להחלטות קודמות שקבעו כי הקביעות בפסק הדין אינן מונעות מהתובעים לטעון טענותיהם במסגרת ההליך המשמעתי המתנהל נגדם בלשכת עורכי הדין. זהו הפורום המתאים לדון בטענותיהם ולנסות לנקות את שמם. **חידושים ונקודות מרכזיות:** * **יישום דוקטרינת "אין לי יום" על עדים:** בית המשפט מעמיק את ההלכה שנקבעה בעניין צירינסקי, וקובע באופן חד משמעי כי גם אם נגרמה פגיעה בשמו הטוב של עד, אין לו "זכות" לתבוע סעד הצהרתי לביטול הקביעות נגדו מחוץ למסגרת הליכי הערעור הרגילים. הדבר נובע מעדיפות של עקרונות סופיות הדיון ועצמאות השפיטה. * **הבחנה מהותית בין סוגי קביעות שיפוטיות:** בית המשפט מחדש בכך שהוא מבחין באופן ברור בין מקרים בהם קביעה שיפוטית פוגענית היא צדדית או אינה הכרחית להכרעה (כמו בעניין אורמן), לבין מקרים בהם הקביעה היא מהותית ויסודית, והיא עומדת בבסיס פסק הדין כולו (כפי שהודגם בעניין בלאס ובמקרה הנדון). במקרים האחרונים, דוקטרינת סופיות הדיון גוברת באופן מוחלט. * **סילוק על הסף כהגנה על מערכת המשפט:** הדחייה על הסף אינה רק סעד דיוני, אלא מהווה גם מנגנון להגנה על עצמאות השפיטה, למניעת "מרוץ מכשולים" של תביעות נגד שופטים ועדים, ולשמירה על יעילות ההליך השיפוטי. * **הגבלת "הסעד ההצהרתי":** בית המשפט מבהיר כי סעד הצהרתי אינו יכול לשמש כמסלול עוקף לערעור, ואינו יכול לאפשר "שכתוב" של קביעות עובדתיות מהותיות שנקבעו בפסק דין חלוט. * **חשיבות ההליך המשמעתי:** בית המשפט מצביע על כך שההליך המשמעתי מהווה פלטפורמה הולמת לדון בטענות של עורכי דין שהתנהלותם נפסלה בפסק דין אזרחי, במקום לפתוח בהליך אזרחי חדש. **סיכום:** החלטת בית המשפט המחוזי מציגה ניתוח מקיף ויסודי של העקרונות המשפטיים הרלוונטיים לסילוק תביעה על הסף, ובפרט כאשר מדובר בניסיון לתקוף קביעות שיפוטיות מפסק דין חלוט. בית המשפט מדגיש את החשיבות הרבה של עקרונות סופיות הדיון, יעילות ההליך השיפוטי, והגנה על עצמאות השפיטה, וקובע כי במקרה הנדון, אין מקום לחרוג מהכלל לפיו אין להגיש תביעות חדשות על מנת לבטל או לשנות קביעות שנקבעו בהליך קודם, גם אם נגרמה פגיעה לכאורה בשמו הטוב של עד. ההחלטה מחזקת את המגמה המשפטית להגביל הגשת תביעות שמטרתן "לעקוף" הליכי ערעור או ליצור מסלולים חלופיים לתקיפת פסקי דין.