בג"צ 441/83

תקציר

בתיק משפטי מורכב הנוגע למכרז לפינוי אשפה באשדוד, דן בג"ץ בעתירות שערערו על ההחלטה להעניק את החוזה לכל המרבה במחיר, משרד בוקריץ את ארגמן. סוגיות מרכזיות נסובו סביב פרשנות דרישת הניסיון במכרז הקובעת כי על המציעים להיות בעלי ניסיון של שנתיים בעבודה "בסדר גודל של מכרז זה". למרות שלבוקריץ את ארגמן היה ניסיון קודם ביישובים קטנים יותר, ועדת המכרזים, שהעריכה כדאיות כלכלית, העניקה להם את החוזה בשל הצעתם הנמוכה יותר. השופט ש' לוין, בהתנגדותו, טען לבחינה קפדנית יותר של הקריטריונים המזכים, במיוחד בהתחשב בהיעדר השוואה יסודית של ההיקף הכספי של עבודות בעבר ובהווה. עם זאת, דעת הרוב, ובהם השופטים ד' לוין וי' בך, מצאה כי הוועדה פעלה במסגרת שיקול דעתה הרחב, תוך שימת דגש על שיקולים כלכליים הרווחים בהחלטות מכרזיות, אלא אם כן הם עולים על מורכבות העבודה או היקפה, שלדעתם אינם המקרה כאן. הם הסכימו כי החלטת ועדת המכרזים הייתה יסודית והתקבלה פה אחד לאחר דיון מדוקדק, ומשכך לא הייתה סיבה מהותית להתערבות שיפוטית. בהתאם לכך, דחה בית המשפט את העתירות, אישר את פסיקת החוזה לבוקריץ את ארגמן, והורה על פיצוי הוצאות למשיבים. ההחלטה הדגישה את ההתחשבות בשיקול דעתה של הוועדה וחיזקה את הזהירות הפיננסית כגורם מרכזי בהליכי מכרז, וציינה כי בחינה מחודשת של הנושא תטיל עיכובים מיותרים ונטל כספי על העירייה.