ת"א 67723-02-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם שכירות שהופר על חלקת קרקע. בעל הבית, אופק, דרש מהשוכר, פרח, לפנות את הקרקע בשל הקמתו הצפויה של מחלף סמוך. עם זאת, בית המשפט קבע כי לאופק אין זכות לדרוש דרישה כזו, שכן עבודות הבנייה טרם החלו, ולכן הפינוי אינו חוקי. בנוסף, נמצא כי אופק פיזר את החומר הגרוס של השוכר שאוחסן בקרקע וסלל מעליה אספלט, דבר שהיווה הפרה יסודית של הסכם השכירות. פרח התכוון למכור את החומר המאוחסן אך לא יכול היה לעשות זאת בשל מעשיו של אופק. בית המשפט קבע כי החומר הוא בעל ערך כלכלי ואינו בזבוז, ופסק לפרח פיצוי בסך 1,152,000 ₪ בגין אובדן רווחים מהסכם מכר כושל, שהופחת ב-25% בשל רשלנותו התורמת של פרח עצמו. פרח גם תבע פיצויי שכר דירה בסך 17,550 שקל עבור אוקטובר 2018, לאחר שפונו שלא כדין מהקרקע על ידי אופק. השופט דחה את תביעתו הנגדית של אופק לעלות פינוי הפסולת, שכן לא ניתן היה להחזיר את הקרקע למצבה הקודם, והחומר לא היה פסולת אלא בעל ערך. כל צד חויב לשאת בשכר טרחתו, ואופק חויב לשלם את שכר טרחת עורכי דינו של פרח, יחד עם חלק מאגרות בית המשפט והוצאות חוות הדעת של פרח. הסכום הכולל שהיה חייב אופק לפרח היה אמור להיות משולם בתוך 45 יום מיום פסק הדין.