ב"ל 7052-11-19

תקציר

התובע, מחסנאי במקצועו, טען כי סבל מפגיעה בכתף כתוצאה ממיקרוטראומה שנגרמה כתוצאה מתנועות חוזרות ונשנות במהלך עבודתו. הנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, דחתה את הטענה, וטענה כי התובעת לא הצליחה לבסס תשתית עובדתית לסיבת המיקרוטראומה. בית הדין לעבודה הסכים עם עמדת הנתבעת ודחה את התביעה. בית המשפט מצא כי עבודתה של התובעת כללה תנועות שונות שבוצעו בתדרים שונים ולא באופן רציף. בעוד שעבודתה של התובעת אכן דרשה הרמה פיזית והוצאת ציוד ממדפים וגלריות, קבע בית המשפט כי פעולות אלה לא בוצעו בתדירות וברצף המתחייבים מכלל המיקרוטראומה. עבודתו של התובע הייתה מגוונת, כללה משימות ותנועות שונות, ותנועות ההרמה, גם אם בוצעו לסירוגין, לא תפסו חלק ניכר מיום עבודתו. בנוסף, ציין בית המשפט כי עדותו של התובע בנוגע למספר תנועות ההרמה אינה עקבית ואינה אמינה. בית המשפט הדגיש כי עבודה פיזית קשה לבדה אינה מהווה מיקרוטראומה וכי התובע לא הוכיח רצף מספיק של תנועות חוזרות ונשנות כדי לגרום לפגיעה הנטענת בכתף. משכך, נדחתה התביעה להכרה בפגיעה בעבודה עקב מיקרוטראומה. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.