ת"א 34851-07-20

תקציר

התובעת, חברה בבעלות ריקוס, והנתבעת, אדרי, עובדת לשעבר שלה, חלקו על הבעלות ברכב שהיה רשום תחילה על שמו של אדרי. התובע טען כי הרכב שימש את אדרי ללא רשות, אך בהמשך הודה כי הייתה עסקת מכר. אדרי טען כי רכש את הרכב מהחברה באמצעות נציגה, בניטה, ושילם לו בתשלומים במזומן. בית המשפט בחן האם בניטה היה בא כוחה של התובעת ומוסמך לקבל תשלומים בשמה, ואם אדרי אכן שילם עבור הרכב. הראיות הראו כי בניטה שלט למעשה בהחלטות החברה, ועדותו המתחמקת תמכה בטענתו של אדרי. למרות שהמכירה לא תועדה, היו עדויות ליחסי אמון בין אדרי לבניטה, שתמכו בסבירות לתשלומים במזומן. עד ראייה אישר את מסירת הרכב לאדרי כנגד תשלום במזומן לבניטה, ומסרונים ביניהם העידו על מכירה והיעדר מחלוקת עד שנה לאחר מכן. גם עדותו של אדרי, לרבות רישומים בטלפון שלו ותשלומי הוצאות רכב מחשבונו, תמכו בגרסתו. בתוך כך, התנהלות התובעת ושינוי גרסאותיה ערערו את אמינותה. בסיכומו של דבר, קיבל בית המשפט את גרסתו של אדרי ודחה את התביעה, תוך שהוא מורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע, וקבע כי אדרי רכש את הרכב כדין בכך ששילם לבניטה במזומן.