ת"א 34007-07-23

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעים אכן הפרו את סימני המסחר הרשומים של התובעת בחוסר תום לב, וכי הם אשמים בעשיית עושר ולא במשפט. התובעת, שבבעלותה סימני מסחר רשומים למערכות מולטימדיה לרכב, הגישה את התביעה לאחר שהנתבעים פרסמו את מוצרי התובעת בחנות המקוונת שלהם ללא כל כוונה למכור אותם וללא הסכמת התובעת. הנתבעים המשיכו בפעילות מפרה זו גם לאחר שנודע להם עליה באמצעות הגשת התביעה, והפסיקו אותה רק במהלך דיוני קדם המשפט. בית המשפט קבע כי פעילות זו מהווה עבירה על פקודת סימני מסחר. בנוסף, בית המשפט מצא כי מעשיהם של הנתבעים אינם עולים בקנה אחד עם נוהלי סחר הוגן ועולים כדי עשיית עושר ולא במשפט. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה בתביעת הנזיקין של התובע לגניבת עין, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות למוניטין מוצריו, המהווה דרישה לתביעה כזו. הסעדים שניתנו לתובעת כללו צווי מניעה המונעים מהנתבעים לעשות שימוש בסימני המסחר של התובעת או למכור מוצרים דומים באופן מבלבל, צו המחייב את הנתבעים למסור דין וחשבון על רווחיהם הכספיים מהפעילות המפירה, והוצאות שנפסקו לתובע. ההחלטה דנה גם ביסוד הנפשי המיוחס למעשי הנתבעים ומצאה כי הם פעלו מתוך כוונה לפגוע בעסקיו של התובע. לבסוף, קבע בית המשפט כי הנאשמים הבודדים, נאור ואוריאל, נושאים באחריות אישית להפרות בשל מעורבותם הישירה.