ע"ע 125/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך פיצויי פיטורים בין עובד, מר רצון, לבין מעסיקתו לשעבר, הריבוע הכחול. רצון פוטר מתפקידו כרוכש של רשת הקמעונאות רבוע כחול, לכאורה בשל עבירות משמעת, לרבות מעילה בהדרכה, זיוף, הונאה וחריגה ממדיניות החברה. רבוע כחול טענה כי מעשיו של רצון גרמו לחברה הפסדים כספיים משמעותיים. מר רצון הגיש תביעה נגד הריבוע הכחול בדרישה לפיצויי פיטורים, תשלומי תקופת הודעה מוקדמת ושחרור חלקו של המעסיק בכספי התגמולים וההשתלמות. בית משפט קמא פסק באופן חלקי לטובתו של מר רצון, ופסק לו 40% מפיצויי הפיטורים שנצברו בקופת קג"מ, תוך ניכוי סכומים מסוימים בגין אי השלמת תקופת עבודה לאחר השתתפות בקורס הכשרה במימון הריבוע הכחול. בית הדין ביסס את החלטתו על עבירות המשמעת של מר רצון, שתוארו כחמורות, ועל הספק סביב יעילותה של אזהרה שניתנה לו. הן מר רצון והן הריבוע הכחול ערערו על החלטת בית משפט קמא. מר רצון טען כי קביעותיו העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר בנוגע להתנהלותו אינן נכונות וכי השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים שלו צריך לכלול רכיבים נוספים. רבוע כחול, לעומת זאת, טענה כי היה על בית המשפט לדחות באופן מלא את תביעתו של מר רצון לפיצויי פיטורים בשל חומרת מעשיו. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה היטב את חומר הראיות ושקלה את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, בחרה שלא להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא את התנהלותו של מר רצון ואת סבירות פסיקתו ל-40% מפיצויי הפיטורים. בנוסף, קבע ערכאת הערעור כי גישתו של בית משפט קמא לחישוב פיצויי הפיטורים ראויה ועולה בקנה אחד עם החוקים והתקנות הרלוונטיים. בסופו של דבר, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, ופסק דינו של בית משפט קמא התקבל. כל צד היה אחראי לשכר טרחתו, וההחלטה התקבלה ללא צווים בנוגע להוצאות.